לילדי צרחות נוראיות, אני מתמוטטת מזה.

בוקר אור, בני המתוק בן שנתיים וארבעה חודשים צועק וצורח כשהוא מקנא או כשמשהו לא מסתדר ולא מוצא חן בעיניו. הצרחות שלו נוראיות ומביאות עצבים לכל הסובבים אותו. התחיל לפני שבוע גן חדש והגננות גם אומרות שהצרחות שלו מעירות את הילדים והן לא מצליחות לפתור את הבעיה. חוץ מהמקרים של הצעקות הוא ילד מדהים. אינטיליגנט, מבין מה מבקשים ממנו ואפילו "עוזר" לי לשים דברים במקום כשאני מבקשת. יש לו זיכרון מדהים והוא יודע המון דברים שילדים בגילו לא יודעים כמו אותיות אב', אותיות באנגלית, לספור עד 15 ולהבדיל בין צבעים. גם הציורים שלו בוגרים הוא יודע למשל לצייר עיגול משולש ואם מבקשים ממנו לצייר משהו (כמו חלונות ברכבת שאני מציירת, גלגלים, עשן לרכבת) הוא עושה זאת בהצלחה רבה, הוא יודע את כל השירים בעל פה, הוא אוהב מחבק ומנשק, בקיצור ילד נהדר. נולד לו אח לפני כחודש, אולם ההתנהגות הזו התחילה חודשים לפני הלידה. הוא פשוט צורח מתסכול וכשלא הולך משהו לשביעות רצונו. אני רוצה לציין כי מגיל שלושה חודשים ועד כה היה אצל מטפלת או לבד ברוב הזמן ורק בחודשים האחרונים הצטרפה אליו תינוקת שהוא מאד אהב וידע לשחק איתה. מהתינוק החדש הוא די מתעלם, אם אומרים לו אתה רוצה לתת לו נשיקה או חיבוק הוא נותן, אבל אני רואה שהוא מקנא כשאני מאכילה את התינוק או מתייחסת אליו. דבר נוסף - אני מתייחסת המון לגדול, נותנת כל היום חום ואהבה, משחקת איתו מתי שרק מזדמן לי, מקלחת אותו ומספרת סיפורים כך שהוא לא מוזנח... אני מעוניינת לקבל עזרה דחופה כדי לעזור לו עם הבעיה הזו וגם לעצמי. אני ובעלי רבים על הנושא כל הזמן, אני מתעלמת מהצרחות ולפעמים זה עוזר ובעלי כועס עליו (וגם אני לפעמים כשאני לא מצליחה להתעלם) בעלי כבר רוצה לעזוב את הבית כי הוא לא יכול להתמודד עם זה. אשמח אם תוכלי לכוון אותי, אני מוכנה לנסות כל דבר, פסיכולוגים, יועצים רופאים כל מה שצריך.. שבת שלום אמא

בוקר טוב, התיאור שלך העלה בי שני כיווני מחשבה. האחד, נוגע לצרחות עצמן ולדרך אפשרית להתמודד איתן, והשניה על מה שבאמת עומד מאחורי אותן צרחות. אתחיל דווקא מהעניין השני. הילד שלך, רק בן 2:4, יודע לבצע משימות שילד בגילו לא נדרש להן בדרך כלל. כדי שילד כל כך צעיר ידקלם אותיות בעברית ובאנגלית (למה, בעצם?) או יוסיף ריבועים ועיגולים לציור שלך, נדרשת עבודה רבה, כמעט אילוף. אני משתמשת במילה הקשה הזאת (אילוף) כדי להדגיש שהמשימות הללו אינן טבעיות לילד בן שנתיים, והוא למד לעשותן כדי לשמח אתכם, ההורים, ולזכות בשבחים וההתפעלות שלכם. זהו מאמץ קוגניטיבי מיותר, הדורש מהילד משאבי קשב ועניין חריגים, אותם היה יכול להשקיע במשימות התפתחותיות אחרות, רלוונטיות הרבה יותר עבורו. בנך למד לזכות בהמון אהבה ותשומת לב בדרך הישגית אך קשה מאד עבורו (גם אם על פניו נראה שהוא נהנה). מנקודת המבט הזו, אפשר להבין את הצרחות שלו ולראות אותן באופן יותר אמפתי. הוא צורח אולי כדי להזכיר לכם שהוא *רק* בן שנתיים, ושקשה לו. אני רוצה להזכיר לך שההתפתחות של הילדים אינה נעשית במקביל, ויתכנו פערים בין היכולות הקוגניטיביות לבין יכולות אחרות (רגשיות, חברתיות, מוטוריות). הילד שלך, שכנראה באמת מאד חכם ומוכשר, עדיין לא פיתח יכולות של וויסות רגשי (זה בסדר, הוא מתנהג בדיוק כצפוי לגילו), ולכן התגובה שלו לתסכול נראית חריגה ולא הולמת "ילד כל כך חכם ובוגר". לכן, לפני הכל, אני מציעה להוריד ממנו לחץ בכל הנוגע להישגים. אין הכוונה שתפסיקו לשבת יחד ולעשות את מה שעשיתם עד היום. אין לי ספק שהילד נהנה מאד מהקרבה והפעילות המשותפת איתך. אבל אפשר להסתפק בהקראת שירים וסיפורים (בלי שיהיה לו אח"כ בוחן בע"פ), אפשר לצייר ביחד על גיליון גדול, ולקשקש בהמון צבעים כמו שבטח היה רוצה. ציור עיגולים וריבועים קטנים זו משימה כמעט בלתי אפשרית עבור ילד כה צעיר, ואנחנו מצפים לה רק בגן חובה. תני לו להשתולל ולעשות דברים שילדים בגילו אוהבים לעשות, והראי לו שאת נהנית מזה ואוהבת אותו גם ככה. עזבי אותו עם אותיות הא"ב בעברית ובאנגלית. אין לזה כרגע שום חשיבות או משמעות עבורו. במקום זה מוטב להשתולל איתו בים, בגינה, בדשא. לשחק איתו בבובות, בכדור, במכוניות, להשתעשע בחרוזים או משחקי לשון אחרים - בקיצור, להרשות לו להיות בן שנתיים. אני מאמינה שבדרך זו הצורך לצרוח מתסכול יפחת. כאשר הוא כבר צורח, חשוב לנסות ולהתעלם ככל האפשר, ואם אי אפשר - עליכם לקום ולהסתלק מהסיטואציה. לכו לחדר אחר, להתקלח, לשירותים, לחדר השינה שלכם, לא חשוב לאן - ובלבד שלא להיות במחיצתו. כשהוא נרגע, אפשר לומר במנוחה ובשקט "יופי, עכשיו נעים איתך". הימנעי מהרצאות או נזיפות. נסי לא להתרגש יותר מדי מהצעקות. ככה הוא לומד שיש בידיו נשק רב עוצמה. כמובן שאין לספק לו את מה שהוא רוצה בתגובה לצרחות. אני יודעת שזה קשה, בעיקר כשזה קורה בזמן לא נוח (התינוק הקטן ישן או השכנים שומעים), אבל גם אם התינוק יתעורר כמה פעמים, זה מחיר נמוך יחסית, והחינוך להרגלים טובים חשוב יותר. במידה ותרגישי שאת לא מצליחה להתמודד בעצמך, פני למספר פגישות הדרכה, יחד עם בעלך, אצל פסיכולוג קליני של הילד. בברכה ליאת

ליאת היקרה שלום, תודה על התשובה המנומקת והיסודית. אכן, הקטן מפותח לגילו אך לא מכיוון שישבתי איתו ולימדתי או אילפתי אותו. לבני הקטן יש זיכרון יוצא מן הכלל, לימוד האותיות, הצורות והצבעים לא בא ממני, אלו דברים שהוא ביקש לדעת או למד מן הטלויזיה (לדוגמה: פאזל של אותיות והוא כל פעם שאל אותי מה זה מה זה ופשוט זכר אחרי הפעם הראשונה שאמרתי לו ואמר זאת), לספור הוא למד כשאנחנו סופרים מדרגות למשל ואותיות באנגלית מאותיות נדבקות שקיבלנו לאמבטיה. הוא מצייר לבד עיגולים וריבועים, זה לא משהו שלימדתי אותו, הוא רכש מיומנות זו בעצמו כי הוא מסתכל על חפצים ומנסה לצייר אותם (כמו אצבעות, מכסים וכד') אני משתוללת איתו המון, רוקדים ביחד ושרים שירים, אנחנו משחקים בלגו. את צודקת בכך שלפעמים אני חושבת שהוא מבין יותר ממה שנראה לי ולפעמים אני מצפה ממנו להיות בוגר מכיוון שהוא מראה יכולות כאלו, אבל מהיותי ילדה מחוננת בעצמי שתמיד ציפו ממנה, אני משתדלת לא לעשות זאת איתו כי אני מודעת לכך. שוב תודה על התשובה המהירה גם יש לציין. להתראות בשמחות... שבת שלום