מכתב

לפני כל פגישה (בסיכום עם המטפל שלי) אני מגישה מכתב שכולל רגשות כאבים וכל מה שעולה על דעתי זה היה רעיון שלו כי אני מדברת על הכל חוץ מעל דברים אמיתיים, הבעיה שכל פעם שהוא רוצה לדבר על התוכן של אחד המכתבים אני אומרת לו שהמכתבים זה הסוד שלנו והטיפול זו המציאות. הוא אמר שבדרך זו הוא משחזר עבורי שוב קשר כפול של מציאות וסוד שאני מחביאה מעצמי ומהדמויות המטפלות ושהוא לא מעוניין להפוך את הכאב לסוד ואת המציאות לחיכנית ונעימה, אבל אני לא מסוגלת לדבר על התכנים של המכתבים לא מסוגלת לשמוע את עצמי כואבת בכתיבה קל לי יותר גם בגלל שאני יודעת שהוא שומר אצלו את הסודות שלי. בפגישה האחרונה הוא לא ויתר והתעקש לשוחח על מקרה מסויים מאחד המתכתבים כשקמתי ללכת הוא ביקש להשאר עד סוף השעה ואמר שהטיפול אינו מיועד להיות פשוט בעיקר בגלל הכאב שאני עסוקה בלהסתיר ושהוא יודע ומבין את הקושי בליצור מערכת יחסים המבוססת על אמון אבל תפקידו הוא לנסות שנתמודד ביחד עם אותו כאב וניתן לסודות להתקיים בחדר ולא להחביא אותם במכתבים. אני נורא כועסת עליו מה לעשות אני מבינה את הנקודה שלו אבל חשבתי שכל הטיפול עד סופו אני אביא לו מכתבים בכתב ידי (שנורא קשים לי לכתיבה דך אגב)ונתעסק בדברים שאינם כואבים מרגישה מאוכזבת. הוא אמר שהוא שמח על כך שאני כותבת ולא משאירה את הכאב ועדיין טיפול הוא לומר את הכאב במילים שלי שאשמע את עצמי אומרת אותן עם כל הכאב ורק כך אוכל באמת להתמודד עם כל הקשור לחוויות. אני לא מסכימה איתו הוא הפר הסכם בהתחלה הוא אמר שנדבר על המתכבים כשאהיה מוכנה ופתאום כשאני לא מוכנה הוא לוחץ להביא אותם לטיפול הוא אומר שהנוחות שמצאתי במתכבים בלי לשוחח עליהם פוגעים באפשרות שלו לטפל ו"מסרסות" אותי ואותו.

סתיו שלום, אני מבין מדוע את חשה פגועה וכועסת. את מרגישה שהוא עושה משהו שמכאיב לך שאת לא רוצה וזה מעורר בך דברים. אבל מבחינה מקצועית אני מסכים עם ההתנהלות שלו ועם מה שהוא אומר לך. הדבר שחשוב שתנסי לזכור הוא שהמניע שלו הוא טובתך. הוא חושב ואני מסכים איתו שהעמדת הפנים שנוצרה ביניכם בחדר מזיקה לך. ואולי הוא מרגיש שאת יכולה לסמוך עליו ולהרגיש רגשות קשים בחדר. זה בסדר שאת כועסת, ואת יכולה לומר לו את זה, זה חשוב. אבל אני חושב שגם אם כרגע זה לא נראה לך בטווח הרחוק זהו הדבר הנכון לעשותו. דרור