מתה

אני בטיפול מזה חצי שנה עברתי התעללות פיזית ומינית בילדות, אני מטופלת שלוש פעמים בשבוע בגלל מצבי הקשה, אבי נפטר לפני שלושה שבועות, ואני לא מסוגלת לחזור לטיפול ולדבר על מה שאבא עשה לי, הוא מת ואני עכשיו מכתימה את שמו. שוחחתי עם המטפל שלי והוא מתעקש בכל תוקף שלא אפסיק את הטיפול. הוא טוען שעם המוות של אבי ובמצבי כאשר רק התחלנו ממש לדבר על החוויות זו תהיה החלטה הרסנית להפסיק את הטיפול. הוא מבקש להגיע ולדבר על מה שאני רוצה ושנעשה זאת בקצב שלי ושלא נדבר על אבא אם אני לא רוצה. אני מאוד קרובה למטפל שלי, הוא הדבר הכי קרוב אלי בעולם, אבל אני מרגישה שאולי בגלל שדיברתי על אבא אז בגללי הוא מת, מרגישה אשמה נוראית, המטפל שלי לא יודע שאני חותכת את עצמי אבל זה הדבר היחיד שמחליש את הכאב, אני מרגישה שהלכתי לאיבוד. אני בת 28 נפרדתי מהחבר שלי מהפחד שהוא יעזוב אותי לא מסוגלת לעמוד בעוד פרידה ולפחות הידיעה שאני עזבתי מנחמת אותי. כל פעם שאני חשובת על אבא אני נזכרת בחדר ובמטפל, אני חולמתכל לילה שאבא הורג את המטפל ולוקח את מקומו בכיסא מולי ואבא ערום לגמרי עם סכין ביד, למה הלכתי לטיפול מלכתחילה החיים שלי היו אולי כואבים אבל לפחות לא ידעתי למה כואב, למה המטפל גרם לי להיזכר לפחות אז עוד ידעתי שאני אוהבת את אבא. היום את הריקנות והבדידות החליף כעס נוראי שכרגיל מקבל ביטוי על הגוף החרוט שלי. הייתי רוצה ללכת לטיפול שמוחק זכרונות אני חושבת ששמעתי על משהו כזה. המטפל מתקשר פעם ביומיים בערך לשאול לשלומי ומגשש מתי אני מגיעה לפגישה, לא יודעת איך להרחיק אותו הוא כל מה שנשאר לי אני מצטערת שאני כותבת המון פשוט הדמעות לא מפסיקות לשטוף את פני אני כאן בחדר מול המחשב בחושך והצללים בחדר מאיימים לטרוף אותי איזו ילדה מפגרת אני מי עושה דבר כזה לאבא שלה שפתאום מת מדום לב מעניין אם כאב לו מקווה שכן סליחה אבא.

כל כל היה לי קשה לקרוא את מה שאת עוברת מרגישה ובוכה, אין מילים לנחם הכאב כה גדול. שולחת לך חיבוק חזק חזק מקווה שתחזרי לטיפול אני בטוחה שאת נמצאת בידיים מהימנות, תני לו לעזור לך ואלוהים רק יודע כמה את זקוקה לזה. בבקשה אל תשארי לבד אפילו שאני לא מכירה אותך מפחיד אותי לחשוב שאת יושבת לך שם בחושך ובוכה. תמשיכי לכתוב פה אולי אפילו תכתבי למטפל שלך במייל זה משהו שאני עושה בשנה האחרונה עם המטפלת שלי כמעט כל יום שולחת לה מן עדכונים על היום שעבר כמובן שמצבי הוא טפשי שאפילו לא נעים לי לספר לך למה הלכתי לטיפול. את כל כך צעירה כל החיים עוד לפנייך אני כמעט כפול מגילך, אני בטוחה למרות שזה ישמע לך לא אפשרי, שממרחק הזמן בעוד כמה שנים תהיי חזקה יותר נאהבת ואוהבת והחיים יחייכו לך יותר אני פוחדת להפסיק לכתוב לך כאילו שאם אפסיק אז אני משאירה אותך לבד. אם תרגישי נוח תוכלי לצרף את המייל ואשמח להיות בשבילך בדרכך הכה קשה. חבוקים ושוב חיבוקים, חנה

דחוף דחוף דחוף דחוף חזרי לטיפול,, ואיפה אמא ואחים בכל הסיפור? מי רואה את כאבך? מי מוחה את דמעותייך? שולחת לך ים של כח ואהבה. בריאות ואושר, נועה

את חייבת להיות חזקה ולא להתייאש .. אני מבינה אותך ככ ... אני בת 30 , עברתי אונס אכזרי לפני 11 שנים .. והיום אני מוציאה את כל ההדחקה הקשה הזו בטיפול ..:-(((((( אז כן..אני ממש לא נהנית להגיע למטפל שלי .. למרות שהוא אדם מקסים .. שהצליח לגרום לי להאמין שנשארו עוד אנשים טובים והוא שם בשבילי .. למרות כל הקושי ..הרעידות בגוף..החולשה ..ההקאות שלי אחרי ... הכאבי בטן כבר לפני .. האינטנסיביות של הפגישות לפעמיים גם 3 בשבוע .. אני נאבקת בלהמשיך להגיע אלייו ..הוא העוגן הכי חזק שלי שאסור לי לוותר עליו .. הטיפול הזה ..שומר עליי ..מגן ..אני ממשיכה להאחז..בו גם כשנגמר לי הכח .. כי ברגע הראשון שאוותר ..אני יודעת ..שזה כבר יהיה קל ..ליפול נמוךךךך נמוךךךךך..אל התחתית מחדש ..שמשם המוצא ..הוא אפסי .. ובתוך תוכי אני ממש לא רוצה ... למרות שזה נראה שכן.. יקרה שלי , מצטערת על אביך .. מצטערת על מה שעברת בגללו.. את לא אשמה!!!!!! אל תפסיקי את הטיפול ..זה הרגע שאת הכי זקוקה למישהו שם שיהיה בשבילך .. תלכי ..תבכי ..תוציאי ..כן ..אפילו 3 פעמיים בשבוע .. בסוף זה יתאזן ..ויהיה קל יותר ... אני מבינה אותך ..ככ ..שדמעות מציפות את עיניי .. אם היית לידיי הייתי מחבקת אותך חזק חזק ...ולא נותנת לך לוותר.. היי גאה שאת בידיים טובות ..אצל מטפל שדואג לשלומך ..שאכפת לו ..אין הרבה כאלה הריקנות הזו ..שאת כותבת ..פשוט מוכרת .. הכאב הזה שנראה שלא יגמר .. זה רק אומר עד כמה עד זקוקה לטיפול הזה ..פשוט זקוקה .. אל תוותרי ..בבקשה .. פשוט אל .. ש'

ספיר שלום, הכאב בדברייך עובר בצורה חזקה מאוד. אני מבין עד כמה קשה לך עם הכעס על אבא שהתעורר לאחרונה ושעכשיו נראה לא לגיטימי. אבל אני חושב שבדיוק בגלל הקושי הזה את צריכה להישאר בטיפול, לדבר על כל הדברים שמפחידים אותך, אפילו בקשר עם המטפל. הפחד שהוא יפגע בך, ינטוש אותך. לדבר על הרצון שלך לעזוב כדי לא להפגע, אבל לדבר על זה. לא לשחזר שוב ושוב את חווית הבדידות. בהצלחה, דרור