נפגעתי.

היי אורנה, אני מאוד פגועה מהסובבים אותי ! בעבודה - אני מגלה כמה אנשים מסביבי לא נחמדים ,ואפילו מנסים לחבל לי. במשפחה - שניים מתוך שלושה אחים אגואיסטיים ולא איכפת להם ממני באמת. במסגרת החברות - חברות טובות איכזבו אותי. אחת מסבר שיקרה לי לאורך כל השנים שאני מכירה אותה וסיפרה סיפורים לא אמיתיים. בהתחלה האמנתי בכנות שלה אבל הסתבר שזה שקר, השניה - בקשר אגואיסטי איתי. מספרת לי ,מתייעצת,מבקשת עזרה. ואני מתאמצת,עוזרת משתדלת ובסוף כשאני מספרת משהו, זה נראה שהיא מגיבה מתוך נימוס,אבל עסוקה רק בעיניינים שלה. גם כשהיא שואלת לשלומי זה נשמע מתוך נימוס. אני תמיד עוזרת לקרובים לי,גם אם אני במצב לא טוב,לא מבקשת עזרה מאף אחד. ובסוף, מתנהגים אלי בצורה כזו. אז החלטתי שאני לא מתאמצת יותר למען אחרים, ואני מתחילה לשקול אם כדאי לנתק את כל החברויות הצבועות האלה. זה לא פשוט,אבל אולי עדיף להיות לבד או בקשרים קצרים ולא משמעותיים ???הקשרים המשמעותיים שלי מתגלים בסופו של דבר כלא טובים ולא נעימים לי. מה את אומרת?? עזבתי את הטיפול שלי לפני כארבעה חודשים (מסיבות אחרות),ותוך כדי כתיבת ההודעה אני שואלת את עצמי למה אני ממשיכה לחשוב עליה כל התקופה,ולרצות לחזור לטיפול אבל גם לא לרצות. הקשר איתה היה ממש נהדר,הרגשתי שאני חשובה לה ואיכפת לה ממני, ועכשיו אני תוהה אם גם הקשר הזה הוא סתמי. והרי הוא מסתיים באיזה שהוא שלב. הדמעות חונקות אותי. שבת שלום טל

טל יקרה, כתבת על אכזבה ויאוש, על רצון למיין את ה'אמיתי' מתוך ה'לא-אמיתי' ולהישאר עם המעט שאפשר לבטוח בו. ואולי גם המעט הזה יכזיב... אלו הן תחושות קשות ומייאשות. ופתאום, בין מילותייך - פרח ענוג... "הקשר איתה היה ממש נהדר, הרגשתי שאני חשובה לה ואיכפת לה ממני". ברור לי שפרח ענוג שכזה עלול להיות בסכנה תמידית של קלקול, או במילים שלך: "ועכשיו אני תוהה אם גם הקשר הזה הוא סתמי. והרי הוא מסתיים באיזה שהוא שלב". טל, זה לא דבר קטן שמתוך הכאב פורח פרח ענוג. אני חושבת שצריך לאחוז בו חזק, לצמוח דרכו, ללמוד להאמין דרכו. מה דעתך לחזור ולבדוק את האפשרות הזו? (ואל תדאגי עכשיו לגבי הסיום. יש דרך ללכת בה עד לשם...). אורנה