החצי השני

הי, הבנתי כבר כי בטיפול פסיכולוגי מייחסים משמעות רבה לדרך שבה המטופל רואה את העולם,וחשיבות מועטה בלבד לדרך שבה העולם רואה את המטופל.כאשר אנשים מגיעים בחיים להישגים שאינם משביעי רצון,אומרים להם שזו בעיה של דימוי עצמי,או בלשון העם-הכל בראש.אך למען הדיוק,זה חצי-חצי: חצי בראש,וחצי תלוי בגורמים אחרים. אז הפסיכולוג יטפל בחצי שבראש,אבל מי יטפל בחצי השני?

אין לך שליטה על החצי השני. אתה יכול לקחת אחריות רק על החצי שלך וזה אומר, בין השאר, שאתה לומד איך מוטיבים מסוימים משתחזרים במערכות היחסים שלך, ואיך כל פעם אתה נכנס לאותו מעגל. כדי לשבור את המעגל תוכל, למשל, * לבחור לך סביבה חדשה בעלת אופי שונה מהסביבה שאתה נמשך אליה בדרך כלל (מה הכיוון - זה דבר שלומדים רק בטיפול וזמן ההפנמה לא קצר) * להכיר את התגובות האוטומטיות שלך, אבל בתכלס להגיב רק אחרי שיקול דעת, ולא ליצור כביכול שוב את הסביבה המוכרת (ושוב זה דבר שלוקח זמן ללמוד אותו בטיפול) הדברים הללו יכולים לשפר את מערכות היחסים שלך עם הסביבה. אין ערובה לכך שתמיד דרכך תעבוד, אפילו תשתמש בכלים הטובים שיהיו בידייך, אבל, לפחות אתה יודע שאתה מנסה בדרכים חדשות, ובאופן כללי, משתפר הקשר שלך עם הסביבה. שאלה מצוינת להחזיר לטיפול.

מה זה אומר לבחור סביבה בעלת אופי שונה מזו שנמשכים אליה בדרך כלל? ולמה זה טוב בדיוק?

שלום איילה, את מעלה את התהייה מי 'יטפל' במציאות החיצונית של המטופל, כאשר הטיפול הפסיכולוגי מוקדש לשינוי המציאות הפנימית. האמת היא שפסיכולוגים נוטים לחשוב שהמציאות החיצונית אינה כה נפרדת מהמציאות הפנימית, ולכן כאשר מטפלים במרחב הפנימי נוצרים בהדרגה שינויים בתפיסה שלנו את החוץ ובהתנהלות שלנו בחוץ. כך שנכון הדבר שלמטפל אין 'שליחים' בעולם ש'מתקנים' עוולות ופותרים קשיים, אבל ככל שמטופל לומד להכיר את עצמו ולהתנהל בנינוחות עם חלקיו השונים, כך יקל עליו לשנות את חייו בכוחות עצמו. לילה טוב, אורנה