ליאת

היי ליאת, בדיוק כמו שחשבתי קודם ועל אף שאני באמת מנסה,זה פשוט לא זה.לא מצליחה להבין מה באמת קורה לי שמצליח לזעזע אותי כ"כ. הבועה שחייתי בה ניסדקה והאויר שנכנס הוא מזוהם ביותר. ואני רק רוצה לחזור לאותה בועה שם- כמה רע היה לי, היתה לי הגנה מעצמי בעיקר. מעולם לא פגעתי בעצמי בתקופה כ"כ קצרה כ"כ הרבה פעמים ולא אין לי בעיה עם הפגיעה ובטח לא עם תוצאותיה. רק שאני מותשת כ"כ אין לי כח וחשק לכלום. מאסתי במלחמה מול עצמי בה אני תמיד מפסידה מראש,למה צריך לחיות למען מישהו שכמו שאני היום זה אפילו לא עושה לו טוב. הכל עבורי הוא כלום וסתם ובכל זאת אני כאן. וזה רק כי אני טיפשה,אחרת הכל היה שונה. אני מבולבלת מאוד לא יודעת מה לעשות בעצם זה יותר מזה יודעת טוב מה לעשות והמבט של העניים שלה מולי אם ו... גומר אותי. אבל איפה אני? הלכתי לאיבוד ולא נראה לי שאי פעם אמצא.מאסתי מאסתי ובעיקר נמאסתי ובצדק.כמה עוד? דנה

שלום דנה, כשיוצאים למערכה עם תחושה של הפסד מראש, הסיכויים לנצח אכן קלושים. אני מאמינה מאד ביכולתנו לבחור ולהשפיע על מהלך חיינו, לפחות כאנשים בוגרים. אני יודעת שהתחלת תהליך, ומפצירה בך להמשיך בו, בנחישות ורגישות. אם הכל הוא סתם, הרי אפשר רק להרוויח, נכון? נסי לחשוב על הבועה שנסדקה כעל אות וסימן לכך שהגיע הזמן. בהצלחה וסוף שבוע נעים ליאת