סתם

היי ליאת, כתבתי פה ולכן אולי עדכון (למרות שלא נראה לי שזה מענין) שבוע שעבר קרסתי לחלוטין אולי לפני 3 שנים הייתי במצב כזה. השבוע חזרתי לעצמי כמעט לחלוטין . אני כותבת כמעט לחלוטין למרות שאני מרגישה מצוין, קשה לי מאוד מאוד לשקם את מה שנהרס מהתמוטטות . אני מרגישה שאבא שלי ניפגע וזה הדבר שהכי כואב לי מהסיפור.. כי בדיכאון כל הזמן מקטרים על כל העולם ובדרך כנראה ש"דרכתי" על כמה אנשים. בעבודה התכסחתי עם בוס שלי, ובקשתי מהמנהל האחראי עצמאות לבטל את ההיררכיה במצב רגיל הייתי מסוגלת להחליק את הסיפור..... והסערה חלפה, כרגע שהכל טוב אין לי עניין לחזור לטיפול ולכלום אני מקווה שזה לא יחזור שוב.. ושוב קשה לי מאוד עם האנשים שהיו סביבי בתקופה זו. רחל נ.ב הופתעתי מהפסיכיאטר שהייתי הוא טלפן אלי לפני יומיים לשאול לשלומי אמרתי לו שמצוין והוא עדין טוען שזה לא דכיאון אלא עומס יתר שאני צריכה למצוא איזון בחיים המורכבים מאוד שלי לטענתו.

שלום רחל, דווקא מעניין אותנו מאד מה שלומך, ויופי שאת מעדכנת. שמחתי לקרוא שאת מרגישה הטבה, ושהתארגנת קצת מאז פנייתך ההיא. יכול להיות שאת הכעס על אבא, אותו אינך יכולה לבטא ללא אשמה, את מצליחה להחיות מול הבוס בעבודה. אולי גם מאבא היית רוצה יותר עצמאות ופחות היררכיה. נסי לחשוב אם זה יכול להתאים לך. אם תחזרי לטיפול או לא, אין בכך כדי להבטיח שלא יחזרו הסערות לחייך. סערות פוקדות אותנו מפעם לפעם, ומרביתנו מסוגלים להתמודד עמן בהצלחה. לתחושתי, יש אצלך חלק שפוחד מאד מהדיכאון ומתכחש לו. היכולת לחוות ולבטא רגשות ביעילות - גם את הרגשות השליליים - בהחלט יכולה לקדם את רווחתנו הנפשית ואת יחסינו עם הזולת. אל תמהרי לגזור את דינו של הטיפול. חשבי על כך עוד. לילה טוב ליאת