ליאת יקרה

ליאת, אני רואה שאת כאן. אני מבקשת ממך רק מילת עידוד אחת קטנה. אני מרשה לעצמי פעם אחת הודעה לקונית, מבלי להסביר. אני סדואגת מאד. עוצרת נשימה ומחכה - זה מה שאפשר לעשות עכשיו. להתראות, נויה

זה בסדר. כנראה סיימת לענות לעכשיו. פשוט סבא בבית חולים (גם הוא... וגם עוד כמה שאת כבר יודעת עליהן). צריך לחכות ולראות. אז אני מחכה

נויה שלי אהובה.. שולחת לך חיבוק מאופק לאופק, הכי רחב שאפשר חושבת עלייך היום המון! אשב לידך בשקט, בלי להפריע, ואחכה איתך.. נחכה יחד, (בסדר?) שולחת כוח לחכות וקרניים בהירות של תקווה ואמונה, אולי יעזרו קצת.. אוהבת המון אני

נויה'לה, זה נשמע קצת מפחיד, ואני מקווה שבכל זאת מדובר בעוד אחד מרגעי המבחן שמזמנים לנו החיים, עליהם ניתן להסתכל אחר כך ממרחק, כי יכולנו להם. מניסיוני, יש לעשות כל מאמץ דווקא להרפות, לנשום עמוק ולאט, ולקחת הרבה אוויר. בעיתות חירום צריך חמצן, והרבה. שולחת חיבוק חזק חזק, ומתפללת שייגמר טוב. אשמח להתעדכן מה שלומך. אהיה כאן שוב מאוחר בערב. שלך ליאת

אוי ליאת, אמרת רגעי מבחן, ואני אומרת - באופטימיות זהירה - שיתכן שצדקת. היום סבא התחיל לנשום לבד -ללא עזרת מכונה. הוא עדין חלוש, נזקק מאד, ומדבר אלינו בעיניים. אבל נושם לבד. אני מנסה להחזיק בתוכי את הרושם העמוק של תחושת חוסר הודאות (כשמדובר ברמה כזו, היא פשוט מטריפה) שכן הסיפור עדין לא נגמר והכל עוד עומד למבחן. נדמה לי שהיום אני מצליחה קצת יותר ליישם את עצתך ואוגרת חמצן במאגרי החירום. תודה על הכל - ליאת, אני לא יודעת איך את מצליחה כך לגייס מתוכך את המילים הנכונות כשצריך. הן הלכו אתי הרבה ביום וחצי האחרונים... ולילכי - בולדוזרית קטנה - הרי כבר אמרתי לך: היית שם אתי באמת; ממש יכולתי לחוש בכך... שולחת גם אני חיבוק ענק ומייחלת אתך לטוב (מאד אפילו). נויה