החותם שהשארת בי...

שנים רבות הוא פגע בי כל כך, שנים רבות הייתי שם וכך עזרתי לו לפגוע בי. מזמן הפסקתי לשאול למה או למה אני? זה לא נראה חשוב כל כך.הוא ודאי לא יודע שמאז אותו יום ארור בו נעצר(בגללי) מלבד המגע הפיזי כלום לא נעצר! שנים שאני יום יום לילה לילה מרגישה אותו, את הנשימות הכבדות את הריח את הכח ואפילו את המגע יודעת שזה כבר לא אמיתי.אבל הוא כל כך מוחשי. כן פוגע יקר אני לא שונאת אותך קשה לי לומר זאת בקול רם אבל זו האמת אני אפילו אוהבת אותך וזה מפחיד אותי מאוד.ואולי בגלל זה ה"חיים" שלי נעצרו באותו יום בו הוא נעצר. רק הבדל מאוד קטן בניינו, אחרי תקופה קשה שהייתה לו והוא השתחרר, הוא השתחרר תרתי משמע. לא יודעת איך אך זאת עובדה.הוא הצליח להניח הכל מאחור ולהמשיך כאילו כלום ובשיא המרץ. האמת אני גאה בך וקצת מקאנה. מצאת את המקום שלך בעבודה טובה(בה אוהבים אותך כולם) בנית משפחה מדהימה ממש אדם חדש וטוב. עצוב לי שכולם משווים אותי אלייך ליכולות שלך ומנגד לתקיעות שלי. איש לעולם לא יבין ויידע, מה באמת יושב לי בראש ובנשמה וכמה גדול זה ונורא. רואה אותו ומדברת איתו כאילו כלום ורק אלוהים יודע איזב רעד יש לי בלב, ולא אין לי פחד שיפגע בי היום- לפעמים אני אפילו מייחלת לזה כך או כך אני חווה את הכל כל כך מוחשי אולי המגע שלו בפעם האחרונה באמת יגמור אותי סופית. ואפסיך להתהלך כמו חי-מת.אלא מת-מת.שונאת את עצמי שלא יכולה לשנוא אותו אבל לא יכולה. מתעבת כל כך את המעשים שלו,אבל שנאה היא דבר שהקדשתי לעצמי בלבד! הייתי שם פוגע יקר בדיוק כמוך ולא חשוב כמה בכיתי התחננתי או התנגדתי הייתי שותפה מלאה. אולי לכן אני נענשת כל כך, ואולי בגלל שאתה פגעת רק בי ואילו אני נפגגעתי.... באמת שמגיע לי למות עכשיו אני פה מוצפת גועל ועוד דקה פוגעת אבל זה לא מספיק רק המוות יכול באמת לשחרר אותי מאותם ריחות נשימות מחשבות ועוד.....למות!

שלום לך נושאת החותם, הדברים שאת כותבת נוגעים מאד, מעוררים למחשבה, ומעציבים - בעיקר מעציבים - שכן הכעס שלך אינו מצליח להתאגרף אלא מולך. מקווה שאת נמצאת במסגרת טיפולים תומכת כלשהי, בעזרתה תוכלי למתן את הכעס והאשמה שאת מפנה פנימה, לתוכך, ללמוד לסלוח לעצמך, ולהצמיח מתוך הטראומה את הנחמה והתקווה. איתך ליאת

לא ידעתי שאת פה היום,וזו בהחלט הפתעה נעימה. מאמינה ויודעת שאת איתי גם כשזה רק מרחוק ותודה לך על כך.