רק רגע מזמנכם

אין לי ממש שאלה פשוט לא מסוגלת להירדם. כל כך כואב הכל, אני בת 33 בלי בן זוג בלי ממש חברים וההורים שלי נפטרו לפני שנה בתאונת דרכים. אני בטיפול ושום דבר לא עוזר, אני חושבת על התאבדות פעם ביומיים רק מחכה לרגע ששום כח פנימי לא ימנע זאת ממני. היתצה לי ילדות כל כך יפה והבגרות כל כך מסריחה חשבתי שכשאגדל יהיו לי חיים יפים ושההורים שלי יהיו גאים בי, אין לי כלום וגם לא הורים כדי להגיד להם זאת. החברים מסביב עם בני זוג לומדים עובדים ונהנים מנוכחות הוריהם בחייהם, כנראה שאף אחד לא אוהב להידבק בעצב רק בשמחה. סליחה אם הטרחתי אתכם או העצבתי מישהו מקווה לא להיות פה בקרוב

יקרה שלי את כל כך צעירה מכדי להרים ידיים, אני מבינה את הכאב ואת היאוש ויש לך את כל האישור שבעולם להרגיש כך, אני בטוחה שעם הזמן כשהכאב יתפוס מרחק תוכלי לבחון אפשרות לזוגיות, לימודים חברים וכל מה שתרצי, תרשי לעצמך לכאוב אבל בבקשה תשארי איתנו עכשיו מחר ובכלל. עצוב לשמוע על הורייך אבל בשבילך ובשבילם ובשביל הילדות הנהדרת שנתנו לך נסי למצוא את המקום הנעים שלך בעולם, בגילך אנשים רק מתחילים לחיות אחרי גיל ההתבגרות ושנות העשרים המבלבלות, עכשיו זה הזמן הנכון ביותר לאפשר לעצמך לחיות ואני שמחה שאת בטיפול מקווה שהמטפל שותף לתחושות שלך ושהוא עם היד על הדופק, אם הוא לא יודע תשתפי אותו אולי יש לו כמה וכמה דרכים לעזור לך בדרך הלא פשוטה הזו. נשיקות וים של אהבה

ליבי איתך נשמה יקרה, עברת את הנורא מכל, ובאמת יש לך את כל הלגיטמציה להרגיש את אשר את מרגישה, ועם זאת כאדם המאמין בנצחיות הנשמה(אינני אדם דתי)אני רוצה לומר לך שהורייך שסיימו יחדיו את מחזור החיים הזה שלהם עדיין צופים בך, עדיין רוצים באושרך, ועדיין אוהבים אותך, החיים האלה צופנים בחובם נסתרות, הנשמה שלך בחרה להתמודד עם אובדן, זה שיעור חשוב עבור נשמתך, אסור לך להישבר ולהרים ידיים, המשיכי להילחם ובטוחני שיום יבוא ותפגשי את הנשמה התאומה שלך, יחדיו תקימו משפחה חמה ואוהבת, ותדעו ימים של אושר ושמחה, בנתיים המשיכי לטפל בעצמך, אל תשקעי ברחמים עצמיים, קחי יוזמות ושליטה על המצב, אל תהיי בעמדת הקורבן, התגברי על הקשיים, את מסוגלת, חבל לבזבז גילגול חיים שלם, אל תתיאשי, עכשיו עדיין הכול עודנו טרי, ולכן עוצמת הכאב איננה פוחתת, אך גם זה יבוא, הכאב יפחת ויבוא ימים יפים יותר. הייתי רוצה מיכל שתספרי יותר על עצמך, מה את עושה בחייך, האם נותרו לך אחים, האם היית במערכת זוגית משמעותית בעבר? שולח לך חיבוק מלא באהבה ומבקש שתמשיכי. ואני אהייה כאן אם תרצי בשבילך בכל פעם שתרגישי צורך לשתף. ממני יוסי

אני ממש מצטערת לקרוא את מה שכתבת וכואבת את כאבך ובאמת מבינה אותו או את חלקו. נכון, זה עצוב אף אחד לא אוהב להידבק בעצב.... אבל עצב כמו שלך יתכן וכן כי זה עצוב אמיתי הגיוני שכל אדם אחר היה מרגיש כמוך ומייחל לאותם דברים. בכל מקרה שווה למרות הסבל הרב והקושי לחכות שנה שנתיים אולי משהו ישתנה אף פעם לא יודיעם מה החיים מצפים לנו לטוב ולרע. אני מרגישה קצת פסיכיגית לכתוב כי מצב כמו שלך בטח כל מילה לא מספיק חזקה לא מביעה את ההבנה לכאב , אבל עדיף מכלום.. תעשי הכל לחמי כדי להרגיש טוב את ראויה לזה!

מיכל שלום, את מתארת אירוע טראומטי שקרה לך סביב מותם הפתאומי של הורייך, אירוע שמצטרף ומחמיר את החוויה שחייך כיום אינם שווים. את חווה פער גדול מאוד אל מול ילדותך הטובה. לעיתים עוצמת הפער גורמת לכאב רב. אחת הדרכים בטיפול היא לנסות ולגשר, ככל הניתן בין העבר להווה. כך תחושת הזרות שאת חשה לעצמך, המובילה לכך שאת מרגישה כה בודדה, תהיה פחות חזקה. למשל על ידי חיפוש חלקים בך כיום בהווה שלך הממשיכים את ילדותך. אני בטוח שבטיפול יש התייחסות לכך, אבל חשוב לתת לזה את הזמן. הצטערתי מאוד לשמוע על המוות של הורייך, ואני שולח לך גם את תנחומיי. דרור