לדרור!!!

למה כשרוצים למות שום דבר לא מנחם? נמאס לי לנסות להרגיש טוב בטיפול וביום יום. נמאס שלא יודעת מה כדאי לחיות או למות נמאס שהכל נראה כמו בור שחור ששואב אותי למטה נמאס לי ללכת שעה בשבוע למטפלת ולחיות באותו כלום וכאב נמאס שמייחסים לטיפול מרכיב חשוב כאשר מתוך שבוע שלם הוא מחזיק רק שעה ואפשר ורוצים למות בכל דקה אחרת נמאס לפחד ולכאוב נמאס לנסות להרגיש חיה כשרגלי מצולקות נמאס לחייך כדי להיראות שפויה נמאס לרצות כשלא רוצה כולם נמאס שנמאס לי מזה שנמאס הלוואי ויכולתי לחיות פעם אחת בלי למות בכל רגע מחדש נמאס שלא יודעת למה כואב נמאס להבין ולשאול שאלות נמאס שלאף אחד אין תשובות נמאס שרואים בי יפה נמאס שרואה בעצמי רקובה נמאס מזה שאוהבים אותי נמאס לי מלשנוא את עצמי נמאס מלנסות לשתף נמאס מהשיגעון המאיים לבוא ומהשפיות המבצבצת נמאס מהורים מתעללים ומזכרונות נעלמים נמאס

קראתי את הודעתך הכואבת והנוגעת עד דמעות, הרגשתי כאילו והיית הבת שלי, כואב לראות מישהי כל כך אבודה ומיוסרת וחסרת כוחות נפש ואמונה בבני אדם ובחיים. אני כל כך מבין לליבך, ואנסה לתת לך כיווני מחשבה שאולי יעזרו לך נשמה יקרה. באתי לכתוב לך כל מיני רעיונות בתקווה שיעזרו לך, וכל הזמן מהדהד בראשי הספר "מי יבכה כשאמות", שכתב רובין ס' שארמה, ספר שאני ממליץ לך עליו בחום, אני מאמין שהספר הזה ממש יתן לך כלים להפסיק לחטט בעבר ולהתחיל לחיות את חייך ממקום אחר, מקום יותר אוהב גם את עצמך וגם את החיים. אל תתיאשי מתוקה, המשיכי להאמין שעוד יהיו לך ימים יפים יותר והם יופיעו, אני בטוח, הייתי גם אני בתקופה קודרת ומדכאת, וכבר הרבה שנים שאני במקום אחר, שמח ומאושר בחלקי. אז נעמי, תתחילי לחפש את נקודות האור בחייך עד שיהפכו לכדור אור ענק. באהבה יוסי

נעמי יקרה מרגישה אותך כל כך קרוב אני בת 28 וחצי והתחושה היא של בת 80 גוססת והכאב שלך חודר בי כמו סכין כמה היה לי קשה לקרוא את שכתבת אין לי מה להוסיף לזה חוץ מלשלוח לך חיבוק והלוואי שהנמאס יתחלף ברוצה והכאב יתחלף בהנאה והעבר ישאר שם וההווה יסמן על בא העתיד. שלך אפרת