אי שקט

יש בי אי שקט כזה תמידי שמסרב לעזוב , מצד אחד אני חייה חיים תקינים למידי , עובדת , סיימתי לימודים , יש לי הרבה חברים טובים , אבל כל הזמן לא טוב לי ורע לי , ויש בי מין אי שקט שכזה שמסרב להניח.. אני מרגישה שאני חיה בתוך קופסאת זכוכית , מצד אחד מבחוץ הכול ניראה טוב מצד שני אני לא מצליחה לחיות את החיים באמת ולחוות אותם חוץ .. מלפחד מהם , עם כל זה שלא חסר לי חברים אני לא מצליחה לתת לאף אחד להתקרב אלי באמת באמת (אפילו לא לפסיכולוגית שלי ..) ולא כי אני לא רוצה .. אני פשוט לא מצליחה ..איך שוברים את הזכוכית ?! (הטיפול לא מצליח לעזור ..)

שלום מישהי, כנראה ש'חיים תקינים' אין בהם די כדי לחוש מאושרים ומסופקים. כאשר אין הלימה בין המצג שאנו מ?פנים אל החוץ לבין החוויה הפנימית שלנו, נוצרת תחושת זיוף מטרידה, בעקבותיה עלולים לבוא גם דיכאון או חרדה. הצורך 'לזייף' נולד, ככל הנראה, מוקדם בחיינו, מתוך התכווננות לצרכים של מישהו אחר. לפעמים נדרשת עבודה ממושכת בטיפול, כדי שאפשר יהיה להעיז ולהתיר למישהו להתקרב מספיק כדי לראות אותנו באמת באמת. נסי לא לדחוק בתהליך, ותני לעצמך את הזמן. אולי האי-שקט שלא עוזב משרת את התהליך ומזכיר לך לא לוותר. בהצלחה ליאת