כדורים פסיכאטרים כן או לא?!!!

היי.. אני רוצה להתייעץ איתכן.. אני כבר שנה ו 3 חודשים בטיפול אינטנסיבי ..ללא תרופות .. תמיד הייתי אנטי אנטי אנטי ...כדורים מטבעי אני לא אדם שלוקח כדורים ..גם אקמול .. ואפרט בהמשך למה ... אני מעלה את השאלה הזו .. האם כדאי לקחת כדורים .. כי אני מרגישה שאני נמצאת תקועה ..עם עצמי .. במבוי סתום ללא יכולת יציאה ..!!!!!!!!!!!!!!!! שפויה והגיונית.. אממ.. עברתי אונס לפני 11 שנים ..אונס אכזרי ..!!!! לא טיפלתי בעצמי , בעצם ניסיתי בתקופת הצבא ..אבל נפלתי על פסיכאטר שהיה פסיכי בעצמו ..מסתבר .. ואמר לי .. שהוא לא מאמין לי למה שעברתי .. שאחת "כוסית" כמוני יכולה רק להנות ממה שעברתי ..ושיש 3 אופציות בכדי לעזור לי : 1.שאני אדגים לו מה הבחור עשה לי ..ונעשה עלאק.. " חוויה מתקנת" . 2. שאני אקח כדורים פסיכאטרים ..כי אני משתגעת (זו הסיבה שאני לא מעיזה לקחת עד היום). .. 3.שאם השיחה הזו שהתנהלה ביננו תצא מהחדר ..הוא ידאג לאשפז אותי ..(חחח באמת האמנתי לו).. עד היום יש בי פחד שמישהו יאשפז אותי בגלל כל מה שאני עוברת.. אחרי שעברתי את הסרט הזה מולו ..החלטתי שאני וטיפול כבר לא חברים .. עברו השנים .. הדחקתי , למדתי להסתיר את הפגיעה מעולה ..תפקדתי ..עבדתי ..אבל בפנים הייתי שבר כלי , אף אחד לא ידע ..ואני המשכתי "כאילו" בחיים ..אפילו התחתנתי ..ילדתי .. עד ש..!!!!!! ש..פגשתי את הבחור שפגע בי ברחוב לפני שנה וחצי ... ואז, כן..התמוטטתי ..נפלתי לבור עמוק שחפרתי לעצמי במשך כל אותם השנים עם ההדחקה ..העצומה אממ..הפרעות אכילה תמיד היוו אצלי קשר לפגיעה .. רק הוחמרו לחלוטין מאז המפגש מולו .. ההזכרויות במה שהוא עשה לי ..ומה שהוא הכריח אותי לעשות התקשרו למאבקים מבחינתי באוכל ..סוג של שליטה עבורי ...לא יודעת מה הקשר אבל זה אמיתי אצלי לחלוטין .. מבחינתי היה לאכול ..זה להזכר בדברים נוראיים שהוכרחתי לעשות ואז הייתי מקיאה ..בעצם אוכלת ומקיאה .. בנוסף , פלאשבקים, סיוטים ...חוסר רצון לחיות ..לעיתים אפילו בליעת כדורים מיאוש טוטאלי (לפעמיים עדין ..רק שמנסה למצוא פתרונות אחרים כמו להגיע ישר לטיפול ולא לקחת את הסיכון של מה שאני יכולה לעשות לעצמי ) .. בקיצור ...כל זה אפף אותי כל הזמן ...הזה התחלתי טיפול פסיכולוגי ..כי לא היה ברירה ...!!! למרות שמאוד נרתעתי בעקבות הטיפול שזכיתי לקבל בצבא.. הגעתי לפסיכולוג מדהים..אדם מיוחד ..שלאט לאט ..עם הזמן ..הצליח לבנות איתי מערכת אמון בתהליך ככ עמוק וקשה .. הטיפול שאני עוברת קשה מאודדדד כואב ..כן עד היום .. לא מצליחה לדבר הרבה על הפגיעה הנוראית אלא רק על הכל מעבר ולא ממש על זה ..ויש הרבה הרס .. עדיין יש טיפולים שקר לי נורא ..הגוף מדבר בעד עצמו ..שותקת הרבה ..מפחדת להתעסק בכאב הנוראי הזה .. אפילו מקבלת כאבי בטן נוראים כבר בדרך למטפל.. בוכה , עייפה , תשושה , מתוסכלת .. במשך כל ה שנה ו3 חודשיים אני בטיפולים אינטנסיביים של פעמיים בשבוע ובחודשים האחרונים מרגישה שחזרתי לתקופות של ההתחלה ואפילו מגיעה ל 3 טיפולים בשבוע ... אני מרגישה מיואשת ..למרות שאני יודדעת שהטיפולים מהווים לי מסגרת בטוחה , שומרים עליי..נותנים לי הגנה לכאב ..אני היום מבינה שהמטפל שם בשבילי ..אחרי הרבה קשיים שהוא עבר איתי ביחד ..הוא לא מוותר ..וזה מאוד חשוב עבורי בבניית האמון שנפגע לי ..והיכולת לחדש את זה אצלו בטיפולים .. הטיפול מאוד חשוב לי היום ..גם אם אני לא תמיד מודה .. בנוסף , התחלתי בתקופה האחרונה לעשות טיפולי רייקי ..שמוצאים ממני כל טיפת כח אפשרית שנשארת למקרה חירום .. בעצם מתמוטטת עם ריאקציות או בלי ..ריאקציות ..של אחרי טיפול .. הפכתי לאחת כזו ש.."מטופלת" באופן אינטנסיבי ונראה לי שזה כבר טו מאצ...עבורי !!! אחרי חצי שנה הפסיכולוג ניסה לשכנע אותי לקחת כדורים ..ואני עדיין בשלי לא !!!... מפחדת מהתלות הזו ..מההתמכרות אליהם..מהמינונים ..מזה שאף פעם לא אוכל להפסיק איתם .. שהמצב הזה ימשך ככה לתמיד.. לא שהמצב היום טוב יותר ..מבחינת תלות בדברים אחרים ..בגלל שאני לא מסוגלת לתפקד כמו אדם נורמלי .. אני ..מנסה להתחמק ..מעניין הכדורים .. אמנם שואלת , מתעניינית ..אפילו בעבר הגעתי פעם אחת לפסיכאר נחשב ..שהחליט לתת לי פרוזק .. אבל אני בשלי לא!!! לא הסכמתי לקחת .. ממשיכה לפחד מנטילת כדורים .. ממשיכה לדבוק שכדורים זו אופציה שלא באה בחשבון למרות שהסבל שאני עוברת גדול .. אני לא יודעת ..אולי אני באמת טועה .. אולי אני נמנעת ממשהו שהיה יכול להקל , לעזור ..לתת לי להתקדם יותר ..בטיפול ..בחיים .. אני לא יודעת .. אני לא יודעת מכאן מה לעשות .. אני מפחדת .. מפחדת מהמצב הזה שלי עכשיו .. מפחדת מהמצב שאני יכניס את עצמי .. מפחדת מהתלות הקבועה הזו היום אצל הפסיכולוג ..כאילו שזה לא יעלם לעולם .. מפחדת להוסיף עוד תלות של כדורים .. ומה יקרה אם הם לא יעזרו ?..אז יגיע אשפוז כפוי?...!!!! מהצד אולי נראה שאני נהנית להתעלל בעצמי ..(..לא ממש לא .. כי הרי מי לא ייקח לעצמו כדור אם הוא יודע שזה יפתור את בעיותיו .. ואולי ההתעלות הזו בעצמי ...ההרס ..הלעבור דרך הכאב .. זה משהו שמשאיר אותי להרגיש ..להרגיש שאני חייה .. כי ברגע שאין לי תחושות , והרגשות ..כאילו שאני בהיי טוטאלי ..אני בעצם מנותקת מעצמי .. אולי אני מפחדת מזה שפתאום אני לא אצליח להתחבר לעצמי .. כאילו שרק דרך הכאב הזה ..אני מרגישה שאני לא מתה .. אולי אני מפחדת להרגיש טוב ..כאילו אסור לי .. לא יודעת .. הפחד העיקרי שלי שבאיבוד שליטה ..בנפילות אני אבלע יותר מידיי כדורים .. בעיקר בגלל זה מפחדת שיהיו בסביבה שלי כדורים ..באופן קבוע .. לא יודעת מבולבלת מידיי .. מצטערת עם הצפתי רגשית , אשמח לשמוע ..תגובות תודה רבה .. על ההבנה ..והקריאה .. ש'

http://www.doctors.co.il/xID-5025,xCT-105,m-Doctors,a-Article.html

ש שלום, את מתארת את מצבך באופן מוחשי ביותר, את נוגעת במגוון רחב של נושאים ושאלות אך מאחר וביקשת להתמקד בנושא התרופות אתייחס לנושא זה. תרופות פסיכיאטריות, בוודאי אלו מהדור החדש יותר כגון הפרוזאק ודומיו אינן ממכרות. הן אינן מעלימות את הכאב לגמרי, אלא ממתנות אותו. מאפשרות לשלב עבודה פסיכותרפויטית ביחד עם טיפול תרופתי באופן יעיל יותר. אבל נראה לי שאת יודעת את זה וכבר שמעת את זה. אצלך, כך נראה, ההתנגדות לתרופות היא עמוקה יותר. היא קשורה לעבר, לחשש להיות חולה, להכיר בעצמך כחולה. מנגד ישנו חשש לאבד את תחושת החיבור לחיים על ידי הכאב. בנוגע לראשון, חלק גדול מאוד מהנוטלים תרופות פסיכאטריות אינם חולים. הם נעזרים בתרופות הללו. כך גם לא סביר כל כך שתגיעי לאשפוז כפוי הדורש קריטריונים מאוד מחמירים. לגבי השני, נראה שכאן ישנו קושי עליו ניתן לעבוד בטיפול, ביחד עם הפחד מתלות שיש בך. נסי להביא לטיפול את ההתלבטויות שלך על כל המעורב בהן. לדעתי תרופות יכולות להקל עלייך, הן לא ייפתרו את הכל ובאותה מידה גם לא יגרמו לנזק כלשהו. אם כבר תחושת השליטה תחזור קצת יותר לידיים שלך. דרור

מניסיוני, רצוי להחזיר את התהיות הללו כפי שהצגת פה בצורה מפורטת ויפה אל תוך הטיפול שלך ולהחליט מתוכו - האם כדאי להמשיך באינטנסיביות ובמינון הפגישות הנוכחי, האם כדאי לנסות תרופות ומה הפחדים וכו'. לדעתי, כדאי שגם מידע שאת מקבלת מבחוץ בהקשרים ששאלת, יחזרו לטיפול ויעובדו בו. מתוך הטיפול יש סיכוי טוב שתמצאי את התשובה האינדיבידואלית המתאימה לך באופן מיוחד. תוכלו לגשש יחד, בקצב שלך, היכן נמצאת הנקודה שבה תרגישי נתרמת יותר מניזוקה. לעתים מנסים פעולות שונות כדי לדעת אם הן מתאימות יותר או פחות. לאט ובסבלנות. לפעמים מצליחים יותר. לפעמים פחות, אבל ניתן לתקן. ההחלטות אינן חתומות וגמורות - ניתן לשנות את אותן בדרך ואין איזה משהו שאת חייבת להתקבע עליו. תרגישי טוב, ומקווה שאפילו השיתוף לבדו עזר לך במעט

תודה רבה על התגובות ... עזרתם לי להרגע מעט , ולקבל פרופורציות ... תודה רבה :-)