למה?

שוב חזרתי מהטיפול היום, ושוב לא אמרתי לה כמה קשה לי וכמה אני רוצה למות, אני בוכה עכשיו, והבדידות מאיימת לחנוק כל נשימה. למה הולכים לטיפול אם נשארים שוב לבד. למה היא לא רואה שיש בתוכי כאב ועצב, ורוצה לבכות שעות לידה ושרק תשב לידי ותיתן לי יד. כמה קשה לבכות לבד ולצחוק ביחד. הלוואי ויכלה להכנס לשניה לתוכי ולהבין את השחור ואת גודל הכאב. ולמה כולם מאושרים סביבי, ולמה היא חוזרת לחיים המושלמים שלה כשאני נופלת. איך היא לא רואה, למה היא כמו כולם ששומעים מה שהם רוצים ורואים מה שהם מייחלים לו. מתי כבר ארגיש טוב יותר ואפסיק לבכות.

שלום לך, אחד הדברים הקשים ביותר כשמרגישים רע, הוא התחושה שלכולם מסביב טוב, ובוודאי טוב יותר מאיתנו. ישנה הרגשה שלא מבינים עד כמה קשה, או לא רוצים להבין. בין אם זה בטיפול ובין אם לא. אחד האתגרים העומדים בטיפול בפני המטפל אבל גם בפני המטופל הוא לנסות ולחצות את הסף הזה, להצליח לתת אמון במטפל שרואה כמה קשה, גם כשמנסים להסתיר, במיוחד כשמנסים להסתיר. אם תוכלי לאפשר לעצמך לדבר איתה על התחושות האלו, אפילו להתחיל בלדבר על הקושי לדבר עליהן, על ההרגשה שלה טוב אני מניח שעם הזמן תוכלי לשתף אותה ביתר קלות גם בכאב העמוק יותר שלך. דרור