לילדה שבי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

19/08/2007 | 15:32 | מאת: נעמה

כל הזמן זה אותה תחושה אני לא יכולה לישון בלעדייך למה באת, למה הגעת היה כל כך רגוע כאן לפנייך. והדמעות שאני בוכה לא מכאב, לא משמחה, ולא עצב. רק מזכירות לי את העובדה שאני חיה בעצם.הרגשה משונה כמו לפני נפילה זה הלב שנכנע, על כל הטוב ולרע אין להיות חלשה אוהבת אותה. ואלה הסודות של חייך את לא תגלי לעולם כל עוד תכסי את פנייך איש לא יראה את השריטות המתחבאות מתחת לסודות. תקשיבי טוב פעם אחרונה אני כותבת לך ואת מתעלמת כמה רע עשיתי לך השארת אותי בשדה הקרב מדממת והדמעות שאני בוכה הן מעולם לא נשפכו כאן בעצם אז עד הפעם הבאה להתראות בגן עדן. הרגשה משונה כמו להיות אסירה בתוך הלב שנכנע אל יופייך הנורא שמתקלף כמו קליפה אוהבת אותך. ואלה הסודות של חייך ותמיד אהיה זאת שיודעת את תפילותייך בין שתיקותייך ותמיד אהיה זאת ששומעת את קול שפתייך את סודותייך.

19/08/2007 | 16:10 | מאת: בבקשה

ושוב, אנא, כשאתם מצטטים קטע, או רושמים פרפרזה קטנה עליו, אנא רישמו מי היוצר. גם בשבוע שעבר הובא לכאן קטע של סילברמן מספר פעמים ללא ציון המקור. המקור של ההודעה שלמעלה הוא http://www.mp3music.co.il/lyrics/11297.html הסודות דנה עדיני מילים: דניאל סלומון לחן: דניאל סלומון וכל הזמן זו אותה תחושה, אני לא יכולה לישון בלעדייך למה באת? למה הגעת? היה כל כך רגוע כאן לפנייך. והדמעות שאני בוכה, לא מכאב לא משמחה ולא עצב רק מזכירות לי את העובדה שאני חיה בעצם הרגשה משונה כמו לפני נפילה זה הלב שנכנע על כל הטוב ועל הרע אל להיות חלשה אוהבת אותך ואלה הסודות של חייך את לא תגלי לעולם כל עוד תכסי את פנייך איש לא יראה את השריטות המתחבאות מתחת לסודות תקשיבי טוב פעם אחרונה, אני כותבת לך ואת מתעלמת כמה רע עשיתי לך? השארת אותי בשדה הקרב מדממת, והדמעות שאני בוכה הן מעולם לא נשפכו כאן בעצם אז עד הפעם הבאה להתראות בגן עדן הרגשה משונה כמו להיות אסירה בתוך הלב שנכנע אל יופייך הנורא שמתקלף כמו קליפה אוהבת אותך.. ואלה הסודות של חייך את לא תגלי לעולם כל עוד תכסי את פנייך איש לא יראה את השריטות המתחבאות מתחת לסודות ותמיד אהיה זאת שיודעת את תפילותייך ואת שתיקותייך ותמיד אהיה זאת ששומעת את קול שפתייך את.. סודותייך אלה הסודות של חייך את לא תגלי לעולם כל עוד תכסי את פנייך איש לא יראה את השריטות המתחבאות מתחת לסודות

19/08/2007 | 20:14 | מאת: חברה קבועה

די כבר להגיד לנו מה לכתוב ומה לצטט. תמצא חיים. וזה מקורי שלי

19/08/2007 | 23:49 | מאת: דרור שטרנברג

נעמה שלום, הכאב בדברייך עולה באופן ברור מאוד, את מרגישה שאת צריכה לבכות לדבר לבטא את התחושה שיש בך ילדה שלא נשמעת, שמסתירה, ילדה שנמצאת בך לצידך. את מוזמנת להמשיך ולכתוב כאן ולתת ביטוי לתחושות אלו בכל דרך שתרצי. במקביל אני מקווה גם שתוכלי להיעזר בטיפול אם טרם נעזרת. דרור

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית