לדרור היקר

כל פעם שאני אצל המטפלת ואני הולכת עם המון כאב, אני יושבת ובוכה וממש קשה לי. הלכתי לטיפול בעקבות פרידה מחבר שלי אני בת 33 והיינו שנתיים ביחד. אני בטיפול כבר חצי שנה ועדיין לא מרגישה שמשהו זז אצלי. אין לי חבר חדש , המטפלת מדהימה, נותנת לי יד כשאני בוכה, תמיד בשבילי ואפילו התחלנו לפני חודש פגישות בתדירות של פעמיים בשבוע. ועדיין אני נורא חושבת על הבחור ההוא. אני כותבת ובוכה עכשיו, מה עוד אני יכולה לעשות, אפלו חשבתי על התאבדות אבל אני פחדנית מדי.הייתה לי ילדות מדהימה ויש לי הורים מאוד תומכים אבל אני תקועה. בעצם לא יודעת מה לשאול. הצילו.....

סימה שלום, קצת קשה מכאן לדעת מה קורה בטיפול. נשמע לי שטוב לך שם, שאת מרגישה מוכלת, והמטפלת מבינה את הקשיים שלך ואף מגיבה בהתאם. אני משער שהפרידה כואבת במיוחד עבורך. ייתכן והסיבה היא שהפרידה נגעה במשהו קשה מעברך, חווית נטישה שלא עובדה עדיין. משום כך היא מקבלת עוצמה גבוהה יותר. נראה לי שהדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות כרגע הוא תיאום ציפיות, לתת לעצמך זמן להתגבר על הפרידה ולעבד את העוצמות הקשורות בה. מבלי לחשוב מתי יהיה לך חבר. ומתי לא תחשבי עליו. אני מניח שברגע שתרשי לעצמך להירגע בטיפול מבלי להסתכל האם ישנה התקדמות, תוכלי לשים לב לפתע שישנה התקדמות. דרור