על פרידות ומישהו-ים

ליאת, אני רואה כאן, בימים האחרונים, כמה נושא ה*פרידה*, הוא תיק משותף להרבה אנשים. כמה אנחנו צריכים הכי קרוב שאפשר, את אותו 'מישהו', שהנוכחות הצמודה שלו אלינו, מקנה לנו איזו יציבות. איזה שקט. ועכשיו, שוב יש לי פרידה. הפעם זאת לא אני שנוסעת. נוסעים ממני... אני רואה כמה מתערערת היציבות הזו שלי, בכמה ימים שלפני. הפעם, אני גם יודעת שיהיה בסדר. ש*יישארו* לי. שהפרידה תיגמר והיציבות תחזור. זה הרבה בשבילי, הידיעה הזאת. היא חדשה לי. כנראה שהשלב הבא, יהיה להשאיר את היציבות גם *בתוך* הפרידה. פרה פרה :- ). סתם, התחשק לי לשתף... ומה שלומך את? יעלה

שלום יעלונת, קצת נעלמת לי, האמת, ותהיתי לאן ... היכולת לקיים את הביחד גם מרחוק היא אחת הנחמות המשמעותיות ביותר בקשר מיטיב. בכל פעם מחדש אני מופתעת מול התגלית הזו, בעיקר כשמדובר במרחקים עצומים (גם מרחקים מן הסוג העצוב ביותר). אין בכך כדי לגרוע מכאב הפרידה, ומן ההתערערות בכל פעם שהשגרה מופרת. נשמח להיות כאן בשבילך כמה שצריך. שבת שלום ליאת

יעלה, שותפה לתחושות, מדברת אליך דרך מילות השיר (רמי קידר, אגב...) היו ימים חמים ימי בצורת פניי יבשו כסדק אדמה שדי קמל ולא נותר לקצור את שאלתי, לחשתי, בשביל מה? החורף שוב היכה בי קור כחרב והמבט כה סגרירי בשתי עיניי ומסדקי קירות ניבט העצב שאלתי, לחשתי, עד מתי? אך לעת ערב עם רוח ערב עלה נושר לו על גג ביתי אני יודעת אני שומעת מישהו הולך תמיד איתי אני זוכר בדידותי זועקת אליט פניי בשתי כפות ידיי את צערי חילקתי עם פת לחם אלתי, האומנם ואם כדאי את תפילתי אשא כך הלאה הלאה עוד לוחשות שפתיי מתוך עוני אני יודעת מישהו למעלה רואה אור עששית בחלוני... יודעת, שבתוך הבדידות והצער, את כבר יודעת שאומנם ושכדאי. ושמישהו הולך תמיד (ת מ י ד !) איתך. הדר