איך?

איך,איך עוצרים מחשבות הרסניות?איך גורמים להם להתמתן ולא להציף?איך ככל שאני דועכת יותר הן רק מתעצמות,הופכות לעיסה,לאבן סלע מתגלגלת שמאיימת להפיל. ואני כבר נפלתי,נחבלתי,השתתקתי.מרגישה את כובד הסלע מוחץ אותי.קשה לי להדוף אותו מעליי-הוא כבד כל כך.אז הרפתי לא הודפת-אבל גם לא מצליחה לנשום.והמחשבות...כאילו כלום ממשיכות לא מרפות.עד לאן? עד מתי?

שלום ד. מחשבות הרסניות מתקשרות אצל אנשים מסוימים כפיתרון הטבעי לקושי העצום בו הם נמצאים. זה לא לגמרי חסר היגיון: הרי אם כל כך קשה לנו עכשיו בנפש, בנשמה, מה פשוט יותר מליטול מעצמנו את אותה נשמה ממש, את רוח החיים? למרבה המזל, ליצר החיים יש מנגנונים יעילים של שימור עצמי, הפועלים בשירות ההישרדות שלנו, כאילו מזכירים לנו שחיים הם עניין מורכב ורב פנים, שלקיום שלנו יש משמעות וטעם למרות הסבל, ושעלינו לחשוב על פתרונות אחרים, דרסטיים פחות, להפחתת המצוקה. שולחת לך איחולים לשבת שקטה ונעימה ליאת