בלבול ברגשות כלפיי המטפל

אני נמצא בטיפול מזה 5 שנים עם צמיחה והתחזקות לאורך השנים. אני מאוד קשור למטפל מחבב ומעריץ אותו אבל כאילו לא יכול להתקיים בלעדיו. בפגישה האחרונה הוא שאל אותי בעדינות אם אני לא מחקה אותו במקרה ורוצה להידמות לו.הרגשתי שהוא כאילו מנסה לעקוץ אותי ואולי לומר לי שאני חי באשליות ומפתח תקוות שווא.כל זאת לאחר שכתבתי לו עד כמה אני אוהב אותו ועד כמה הטיפול אצלו עושה לי טוב.אפילו העזתי לומר שלדעתי גם הוא קשור אליי קצת יותר מידי.נסחפתי??? בכל אופן השבוע הוא בחופשה ומה שמטריד אותי זה היכן הוא ,עם מי הוא מבלה ,קשה לי לקבל את זה שגם לו טוב עם אנשים שאיתם הוא חי את חייו. מה עובר עליי???? (כל המחשבות עליו אינן בקטע זוגי-אני נשוי ויש לי 4 ילדים וגם הוא נשוי עם ילדים).

שלום גדי, מגוון הרגשות המתעוררים בטיפול אומרים לנו משהו חשוב גם על היחסים שמחוצה לו, ומבחינה זו יש חשיבות לדיאלוג שהתפתח ביניכם בחדר, כמו גם לדיאלוג שהתנהל בתוכך ולפירוש הלא מחמיא שנתת לדבריו. הסקרנות כלפי חייו הפרטיים ובני משפחתו של המטפל, מייצגת את המשאלה למוסס את הגבולות הבלתי נמנעים המוכתבים מן הסיטואציה הטיפולית, וגם כאן כדאי לבחון איזה חלק מן המציאות שלך משתקף במשאלה הזו. מסתבר שגם אחרי חמש שנות טיפול, עוד יש מה לעשות שם... בהצלחה ליאת

תשובתך בלבלה אותי.מה זה אומר עליי בהיבט המציאותי? אודה לך באם תוכלי לפשט את התשובה. תודה גדי.