הסתבכתי :-(

לפני יומיים סיפרתי לפסיכולוגית שלי במייל את מה שהמון זמן לא הצלחתי לספר. היא ביקשה ואמרה שאנחנו חייבות לגעת בזה. סיפרתי לה על דברים שהיו עם אבא. ומאז תחושת גועל נוראית מציפה אותי. לא יכולה בכלל לתאר... מרגישה בוגדת, דוחה, כפויית טובה. הכי מגעילה בעולם. לא יודעת איך אצליח לפגוש אותה שוב. ביקשתי ממנה שתניח לי שתלך. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה. מרגישה ערומה. בא לי למות.

רשת יקרה, מישהי יקרה, אמרה לי פעם, שלא סתם מוכרי השטיחים, בשוק הפשפשים, פורשים את הסחורה בחוץ על המדרכה. הם יודעים שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. בשביל זה את ש?ם, רשת. הולכת אליה שבוע אחרי שבוע, כל כך הרבה זמן. כדי לאוורר באור השמש, את מה שנחנק בך מבפנים. את מה שמאיים לחנוק אותך. זה בחוץ עכשיו. את תראי כמה יוקל לך, עכשיו, כשתוכלו להסתכל על זה ביחד. לא רק דרך העיניים המפוחדות שלך, אלא גם דרך העיניים שלה. אלה שמכירות אותך טוב כל כך. המשא יהיה עכשיו קל יותר. את לא בוגדת, רשת. כל הרבה זמן שמרת. כנראה שהגיע הזמן להרפות מהאחיזה הזאת. לפחות אצלה. חיבוק אמיץ לילדה אמיצה :- ) יעלה

רשת רשת, לא הסתבכת. צעדת עוד צעד בדרך. היא לא תלך, ואת לא תמותי. לאט לאט תלבשי מחדש בגדים משלך, בכל צבעי הקשת. אני מבטיחה לך שאני כאן, כדי לשמוע. אורנה

יעלה ואורנה, תודה על המילים שלכן... אני לא ממש מצליחה להתאושש מזה, אבל זה היה צפוי. ידענו שכשזה יצא זה יכאב... עכשיו צריך לחכות שזה יעבור. כתבתי לה היום שאני לא יכולה לבוא ביום ראשון כי אני מרגישה ערומה. היא אמרה שזה לא בא בחשבון ושצריך להתאמץ. אני בעיקר מותשת מהכל... רוצה לשים את הראש ולישון.