אני שואלת את עצמי כל פעם

האם אתם מרגישים איזה חלל שמטופל עוזב? או שמייד אתם עוברים לסדר היום? הרי אתם לא פיתחתם תלות בטפול? סתם רציתי לדעת, מה מרגיש מטפל שיש לו 40 מטופלים בשבוע שפתאום אחד מהם כועס ועוזב- זה משאיר משקע? זה עובר מהר? האם אתם חושבים לפעמים על מטופל שעזב אותכם לפני שנה? לפני חודש? או שרק אנחנו נסתובבים עם הדמות שלכם מופנמת כל כך חזק? לא שזה ינחם אותי על המטפל שלי בדיוק כי אני יודעת שכל מקרה לגופו. אבל בכל זאת. והוא כל כך עסוק שאני חושבת שהוא אפילו לא שם לב....

שלום רננה, למעשה את שואלת אותי האם המטופלים שלנו קיימים בתוכנו, מתקיימים בנפשנו גם לאחר לכתם. התשובה היא כן. בוודאי. לא יכול להתקיים טיפול טוב ללא זאת. האם תוכלי לדבר עם המטפל שלך על התחושה שהוא עסוק מכדי לשים לב? לילה טוב, אורנה