?

אני מרגישה די מטומטמת. בת 34 ,המטפל שלי לקח בסכ"ה שבוע חופש ואני מתפרקת לי לחתיכות כמו תינוקת.אני בכלל לא יודעת אם הטיפול הזה כ"כ עוזר לי נראה לי בנתיים שהוא רק מחרפן אותי והופך אותי לתלותית מאוד- אנחנו מתכתבים באימייל על בסיס די קבוע ,מיוזמתו כלומר הוא מאוד נחמד ותומך אבל אני לא יודעת אם זה לא מה שמאפשר לי להגיע למצב כזה נמוך(נראה לי שזה אפילו יוכל להקרא דיכאון, לצערי אבל לדעתו... )בקיצור- מרוקנת וחסרת כוח...ל-ג-מ-ר-י.מה קורה לי???????????

הבהרה-כל החופש שלו אני מתאפקת ולא שולחת לו כלום-בגלל שלא סיכמנו על זה מראש והוא רק אמר שהוא בחופש. נראה לי הגיוני שזה חופש מכל הכיוונים. נכון?

נקודה יקרה, אני רוצה להפנות אותך לתשובה שכתבתי לפני מספר דקות, בעץ של השטיחים והשמיכות... אני חושבת שתמצאי עניין בעץ הזה באופן כללי. ומעבר לכך, אינני רואה כל טמטום בגעגוע. טיפול יכול בהחלט לגעת בנו באופנים כאלה. כשתחזרו מהחופשה, כדאי לדבר על תחושת התלות, וגם על אי-הבהירות שהרגשת סביב סוג החופשה (חופשה מפגישות, חופשה ממיילים או גם וגם). אי-בהירות היא אמם של הרבה מאוד ילדים-תסבוכים... בינתיים, נסי לקחת אוויר ולהיות עסוקה ושמחה ככל שתוכלי, אורנה