אימאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני רוצה לנוח.לנוח.די.לנוח.אני רוצה לנוח.
ויק שלום, אני שומע את הקושי שלך ואת הרצון שלך לנוח מהקשיים היומיומיים, את תחושת החוסר כח שאת מבטאת. את מוזמנת להמשיך ולשתף כאן, ואולי לשאוב כוחות בינתיים מכאן, דרור
אבל מה יהיה אתי....אני כמו שני אנשים שונים. קרה לך פעם שמטופל שלך מת?אם מטופל היה מתאבד היית כועס עליו? כשהלילה יורד אני לכודה בעצמי.שקט רועש.ריקנות שבולעת אותי.ואז באה המיית היום ואני נאבקת.זה בדכ מצליח.אבל מרגיש כמו משהו זמני וחמקמק. ואז אני רוצה להשחית הכל רק מחשבה על קריעת הבשר מרגיעה מעט.אני רוצה לשבור את קירות חדר הטיפול ושהיא תחזיק אותי חזק.
ויק יקרה, יוצא לי לקרוא אותך המון ולהזדהות עם כל מה שאת כותבת "שקט רועש" כמה זה נכון. ואם מטופל היה מת והוא היה כועס עליו אז? זה לא באמת משנה למי שמת! ובכל זאת והאמיני לי שקשה לי לומר זאת בדיוק כמו שקשה לי ליישם זאת בעצמי,אבל השאיפה לנסות ולהאחז בכל זאת בדבר קטן אפילו אם פצפון או חמקמק,בכול פעם עוד קצת עד שתגלי ותדעי לילות וימים קלים יותר, זה חייב לבוא אני רוצה להאמין כך לפחות! החזיקי מאחלת לך בדיוק כמו לעצמי שתחזיקי מעמד אני לפעמים חושבת כמו מכור בגמילה רק להיום! רק לעוד שעה! וכו' תנסי!
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
