בענין המוצץ - עידכון

לפני זמן מה שאלתי איך גומלים ילדה בת ארבע וחצי ממוצץ, וקיבלתי כמה עצות, נעשיתי חכמה יותר, אבל את הבת הקטנה שלי זה לא הרשים, היא נשארה עם מוצץ. לא עזר לנו כלום, הבטחנו, היא הבטיחה, קנינו, אבל המוצץ חזר לפה, היא הבטיחה שבגיל חמש היא תפסיק, ואני התבדחתי שלשמלת הכלה שתהיה לה, אני אעשה מקום מיוחד למוצץ, התיאשתי, והחלטתי לחכות לגיל חמש, אולי אז תעמוד בדיבורה, ומקבלת את זה נפשית שגם לה יהיו ברזלים בשיניים כשתגדל. הישועה הגיעה מכיוון בלתי צפוי בכלל. יום אחד חזרתי הביתה ובידי 2 בובות משחק לילדות, אבל ענקיות (חלום ילדות קטנות רבות, גם חלומי כילדה), חשבתי שאוכל להשתמש בהן לתצוגת דגמים מוקטנים, כשהגעתי הביתה, הנחתי אותן על השולחן בפינת האוכל, הילדה ראתה את הבובות ואז התנהל דו שיח כזה בינה לבין בעלי : "למי הבובות?" (חושבת על עצמה ועל אחותה)" "אלה בובות לילדה גדולה, בלי מוצץ" (מתכוון אלי) היא מביטה עלי ועליו, ואז ברצינות תהומית, מוציאה את המוצץ מהפה "אני לא צריכה מוצץ, באמת" "אבל אחר כך את תרצי מוצץ, אנחנו לא מאמינים לך יותר " "לא, לא, אני בכלל עוד מעט בת חמש, אני כבר לא צריכה את המוצץ" "אבל זה לא המוצץ היחידי שיש לך, אחר כך תלכי לקחת מוצץ אחר" "אני אביא לך את כולם" הלכה חיפשה וחזרה כשידיה מלאות מוצצים, ונתנה לו את כולם, אז אפשר לא לתת לה בובה? היא קיבלה בובה, גם אחותה קיבלה, גם הבטחה לתפור לבובות שמלות כלה, ו...איך לא, לקנות בקבוק ו ....מוצץ לבובה. אז זהו היא מחזיקה מעמד כמה ימים בלי מוצץ, הישג אדיר, ונראה לי שהפעם זהו, היא אפילו מנסה לגמול את אחיה הקטן ממוצץ, כשהיא מספרת לו כמה זה לא טוב, ולא יפה (כמו טייפ, קלטה כל מה שאמרו לה כולם, כל הזמן). אני? אני אקנה לי בובות חדשות בהזדמנות:-)

רוז, נחמד, נתת לי רעיון. עדי

את מי את צריכה לגמול ממוצץ? :-)

את חושבת שנכון לעשות כל זמן שהיא לא מישתמש במוצץ לתת לה חיזוקים חיוביים? כי בעצם היא מקבלת מסר-כל עוד אני עושה מה שמבקשים מימני,אני אקבל משהוא בתמורה לא יודע,זה נישמע לא טוב מצד שני,אני חייב להודות שלי אין פיתרון יותר יצרתי מזה אופיר

אופיר, כל חיינו אנחנו כך, ואל תגיד לי גם שצריך לתת לילדה בת ארבע וחצי להחליט מה טוב בשבילה, אנחנו מחליטים מה טוב בשבילה, ומנהלים את החיים לפי דעתנו, והיא בוחרת לה מתוך האפשרויות שאנחנו נותנים לה, ואיך אתה חי? עושה רק מה שאתה רוצה? לא, נכון? אתה קצת מתאמץ יותר בלימודים שלך, לפעמים לא בגלל שאתה אוהב אותם, אלא בגלל שתקבל ציון יותר טוב, וזה יקנה לך יותר דברים לא? כל החיים שלנו מבוססים על שכר ועונש, אז למה אני צריכה להוציא את הבת שלי מהכלל? אני לא כפיתי עליה בכוח את הוצאת המוצץ, היא החליטה לבד, באותו זמן אנחנו אפילו לא חשבנו על זה, הבובות היו למטרה אחרת, אבל ניצלנו את הרגע הנכון, וזה עבד. בשלב הילדות ילדים לא יודעים מה טוב בשבילם, אילו הדברים היו כך, היינו נולדים כבעלי חיים, לא זקוקים לאמא כלל, אתה חובב פסיכולוגיה, לפי מה שהצלחתי להבין, אתה יודע מה קורה לילדים שלא נותנים להם גבולות, וצריכים להחליט בשביל עצמם? הם הופכים להיות מופרעים,חסרי בטחון עצמי,ןכן' בדרך שלהם הם מחפשים מישהו שישים להם גבול, הם הופכים להיות קרבנות של השיטה ה"פתוחה" הזו , אני מכירה את הדברים לא מתוך ספרי פסיכולוגיה, אלא מנסיון, וחושים. כהורים לילדים התפקיד שלנו,הוא לטפל בצרכים שלהם, ואחד מהצרכים האלה, הוא ללמד אותם גבולות, עשה ואל תעשה, ולגדל אותם להיות אנשים בלתי תלויים, בריאים בנפשם ומועילים לעצמם, ולסביבתם.