געגוע

לראשונה בחיי העזתי ואמרתי שאתגעגע. לא טיפול ראשון, לא פרדה ראשונה, אני כבר מזמן לא ילדה. אמא כבר שנים. היא נסעה לשבועיים ותהיה בחופשה עד תחילת ספטמבר. היא בקשה שאצור איתה קשר כשתחזור, ולפני שנפגש, כדי שתדע מה קורה איתי. יש עוד שבועיים והגעגוע כבר צורב אותי. כואב. פיזי. ורק אתמול נפגשנו. כאילו אני צריכה רק לדעת שהיא בסביבה. מוזר לי. זר לי. אני כמעט מתמכרת לגעגוע. לא מתנגדת. לא נלחמת. טבלת היאוש אומרת 15 אולי 16. אני עוד אעדכן.

מרגש לקרוא! נשמע כמו געגוע טוב.. אולי לא קל (זה טיבו של געגוע), אבל מבשר טוב.. כמו גשם ראשון.. (מעניין אלו פטריות תצמחנה אחרי הגשם :-) מחזיקה אצבעות.. לילך.

שלום יולט, כתבת מילים נוגעות, אולי כפי שננגעת... זה בסדר, לפעמים מתעוררים בנו דברים שלא ברור מאיפה באו, ולמה עכשיו, ואיך הסתדרנו קודם בלעדיהם. הטוב ביותר לתת להם להיות. וגם לספר לנו עוד, "כדי שנדע מה קורה אתך"... לילה טוב, אורנה