עייפה עייפה עייפה

רגל אחת הולכת קדימה והשנייה מדדה מאחור פוחדת לעזוב את הקרקע, אז הכל נופל על חברתה.וזו האחרונה אומרת להתייאש- ולהישמע לזו המדדה...ולחזור לאחור.לוותר.להיפרד מהדרך. ואני עייפה עייפה מהצעידה המוזרה והלא יעילה הזו.אני עייפהההההה..... ואני רוצה שיטפלו בי ויעטפו אותי.ואני שונאת את עצמי על זה.מה השתנה?

ויק-ויק, זה העניין עם שינוי... במתינות, בטנגו מבלבל קדימה-אחורה, יום טוב ואחריו יום רע, ויום טוב שבעתיים. אני מאמינה שהסוד מסתתר בנכונות לקבל - לקבל את הרגשות והמחשבות שלנו (גם אלה שנראה שהרחיקו לכת) כחלק סביר והגיוני של המסע. שולחת לך את כל הכוחות שאני יכולה לדמיין, אורנה