לא נרדמת

אני חושבת כבר המון זמן על התאבדות, אני בטיפול אבל לא סומכת על המטפלת שלי בלספר לה. היא כל כך לא קוראת אותי, אני לפחות שלוש פעמים בשבוע בין פגישה לפגישה מתקשרת אליה לספר לה כמה קשה לי היא מקשיבה ותומכת, אבל אני מרגישה שהיא נורא רוצה להציל אותי אבל לא יודעת איך. היא בכל סוף פגישה מסיימת את השיחה ב"אם את מרגישה צורך אני בשבילך" יש כל כך הרבה כאב שאני לא יודעת איך לגרום לה להבין אותו בלי לספר כל דבר. אין לי ממש שאלה פשוט הרגשתי שאם אני לא משתפת מישהו אז אני משתגעת.

נילי שלום, את חשה מאד מבודדת עם הכאב שלך, רוצה להיות מובנת אך לא מרגישה שזה אפשרי, שאי אפשר להכיל את הכאב שלך. את אומרת שהמטפלת כל כך לא מבינה אותך, ובכל זאת אני תוהה מדוע היא מזמינה דווקא אותך להתקשר בסוף כל פגישה. כפי שאני מבין את זה היא מרגישה כמה קשה לך כמה את צריכה אותה, אולי אפילו מודעת למשאלה שלך למות. אבל היא זקוקה לך שתעזרי לה לעזור לך. שתוכלו ליצור אמון והבנה משותפת. זה לא קל, אבל זה מתחיל בכך שתנסי לראות מה היא כן מבינה למרות שאת לא מספרת לה. לילה טוב ושקט, דרור