בעיה דחופה

הי ליאת. שמי אלינור (שם בדוי) ואני בת 19. אני מתגייסת לצבא בעוד מספר ימים ואני מאוד מאוד פוחדת. אני מאוד ביישנית, וקשה לי להסתדר עם אנשים חדשים. אני פוחדת להיות לבד כל הזמן. כולם גם חושבים תמיד שאני סנובית או לא נחמדה כי אני לא מדברת איתם אבל הם לא מבינים שאני מאוד רוצה להיות עם כולם ומאוד קשה לי. ועוד משהו: יש לי צלקת מאוד מכוערת ברגל בעקבות תאונה שעברתי. אני חוששת מכך שהבנות בטירונות יראו ויירתעו ממני (הבנתי שיש מקלחות משתפות...) אני כל הזמן בחרדות בגלל זה ואני לא יודעת מה לעשות. חשבתי אולי ללכת לקבן כדי להשתחרר אבל אני לא רוצה שזה יפגע בי בעתיד. מה את מציעה לי לעשות במצב כזה? אני מבקשת תשובה בדחיפות, כי אני צריכה להחליט כבר מה עושים ולפעול מייד! אני מאוד בלחץ מזה. תודה על ההקשבה אלינור

רק עד שהפסיכולוגית תענה, מהנסיון האישי שלי: הכי קל זה ללכת לרבנות ולהוציא פטור עקב דת ומצפון. מגיעים עם חצאית, מדברים עם הרב, וחצי שנה אח"כ נזהרים לא להיתפס בליל שישי בדיסקוטקים, מועדונים וכו'. אחרי הטאראומה שלי מהצבא הצעתי לאחותי לעשות כך וזה עבד. אבל זה היה לני 10 שנים. תבררי קודם. לפני האופציה של קב"ן, יש יציאה על "אי התאמה". זאת אומרת ועדה שאת צריכה לשכנע אותה שאת לא תסתגלי לצבא, ואולי גם עדיף לצבא בלעדייך, מבלי לגלות חולי נפשי. כי לצאת על קב"ן אומר כי אינך בריאה נפשית, שזה דבר אחד, אבל לא חברתית או לא מסתגלת, או לסבית ולא יכולה לישון ולהתקלח עם נשים או דברים מסוג זה (בטח ניתן לחשוב על דברים חזקים נוספים) לא מתועד כחוסר שפיות. יתכן וגם לזה יש אילושהן השלכות, כמו תיעוד של אנטי מימסדית, אנטי מסגרתית, ואילו מילים שאת גם יכולה להגיד להם בעצמך. לאחר שהתגייסתי, אני באופן אישי הצטערתי על שלא הלכתי לקב"ן. אבל זה אינדיבידואלי. צלקת על הרגל זה דבר חיצוני. הגרוע זה כיעור פנימי. תהיי שלימה עם עצמך. אם את לא מתגייסת, תבררי על טעמי דת. בהצלחה רבה.

http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-753,xFT-662756,xFP-662756,m-Doctors,a-Forums.html

פחדים לפני גיום הם נורמאליים וקורים לפני דבר גדול וחשוב זה. אני בטוחה שברגע שתגיעי לשם תביני שהמציאות מחייכת אלייך. מה שכן כל אחת מביאה איתה את החששות שלה למקום החדש, את תגלי שם את הכח שבך. מהמלצה אישית הצבא זו חוויה בכל המובנים, שחבל שתפספסי אותה. מאחלת לך גיוס נעים ומחכה לעדכוני כשתצאי לשבת מהבסיס.

אלינור מתוקה... אני מניסיון מציעה לך להתגייס הצב"א זאת חוויה לכל החיים, זה גם ייסייע לך דווקא בגלל שאת ביישנית. אין לך מה לחשוש מהבנות החדשות כי כולם מרגישות אותו דבר, לכולן זה חדש.. גם אני בעקרון קצת ביישנית ואנשים מפרשים את זה כסנוביות אבל בטירונות את מתחברת אם את רוצה ואם לא.. ותאמיני לי שזאת חוויה ובחיים לא הייתי מוותרת על זה. זה גם זורק אותך למים ומחייב אותך להתמודד עם עצמאות וזה ממש חשוב בשביל המשך החיים. ובקשר לצלקת ברגל- אני בטוחה שזה לא כל כך נורא כמו שאת רואה את זה, וגם לאף אחת לא יהיה ממש זמן בשביל להסתכל הכל בלחץ של זמן וכולם עסוקות בעצמן. אז את יכולה להיות רגועה.. ואם יש לך שאלות בקשר לצב"א את מוזמנת לשאול...

עזרתן מאוד! פתחתן לי כמה כיוונים למחשבה. מקווה לקבל גם את חוות דעתה של ליאת מנדלבאום. תודה אלינור