עייפה ולא נרדמת!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
עייפתי!עייפה מלהסביר,מלרצות לנסות להיות,עייפה מהסביבה ובעיקר מעצמי.עייפה מלכאוב ולהרגיש,עייפה מלזעוק ואין מי שישמע,עייפה מהחיים.כל כך עייפה ולא נרדמת.רק רוצה לעצום עיניים ולישון,מבלי לראות,לשמוע ולהרגיש גם לא בחלום.רוצה לישון המון ואם אפשר גם לא לקום,לא לפקוח שוב עיניים ולגלות ששוב אני פה!לא רוצה להיות עייפה יותר רוצה פשוט לא להיות!
שלום לעייפה, שולחת לך משירי סוף הדרך של לאה גולדברג, במחשבה שאולי ילטף קצת "הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער הדרך קשה עד מאוד - אמר העלם הדרך ארכה עד מאוד - אמר הגבר ישב הזקן לנוח בצד הדרך. צובעה השקיעה שיבתו בפז ואודם הדשא מבהיק לרגליו בטל הערב ציפור אחרונה של יום מעליו מזמרת התזכור מה יפתה, מה קשתה מה ארכה הדרך. אמרת יום רודף יום ולילה - לילה הנה ימים באים בליבך אמרת ותראה ערבים ובקרים פוקדים חלונך, ותאמר: הלא אין חדש תחת השמש. והנה אתה בא בימים, זקנת ושבת, ימיך ספורים ויקר מניינם שבעתיים, ותדע כל יום אחרון תחת השמש ותדע חדש כל יום תחת השמש. למדני אלוהי ברך והתפלל על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל על החירות הזאת לראות, לחוש, לנשום לדעת, לייחל, להכשל למד את שפתותי ברכה ושיר הלל בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל לבל יהיה יומי כתמול שלשום לבל יהיה עלי יומי הרגל." חזקי ואמצי ליאת
יומי עלי הרגל,יומי עלי כתמול שלשום.ואיה החרות לנוח? האגע בה פעם? הארדם לעולמים? "ימיך ספורים ויקר מניינם שבעתיים"?האומנם?!
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
