שאלות

שלום ליאת מקווה שאת שורדת את השרב , תלכי לים קצת במקום לקטר :-) עכשיו לשאלות שלי האם כפסיכולוגית את מרגישה לפעמים חוסר סבלנות למטופלים שלך ? האם קרה לך שהרגשת כעס? יש מטופלים שיותר חשובים לך מאחרים באופן מיוחד? אם מטופל אכזב אותך מאיזשהי סיבה את מדברת איתו על כך או מפסיקה טיפול? בתודה

את לא חייבת לענות אני מצטערת....................

מה קורה יקרה? את כועסת על השאלות? איפה את?

הי חמודה, משום מה השאלות שלך לוקחות אותי לכיוון של גבולות... והגבולות האלה (בטיפול, בחיים, בפורום) הם הפרדה חשובה מאד, ואינם בהכרח נוצרים מתוך כעס, אי אכפתיות, אדישות או דחייה. להיפך. כשהם מתפרשים ככאלה, בוחנים אותם בתוך הטיפול. התסכול וחוסר הסבלנות יכולים להיות גם ובעיקר תחושה פנימית שלנו כמטופלים כלפי עצמנו. תחושה שמסבה סבל רב. ונניח, נניח שמגיעים לזה... וכי למה שמטפל לא ירגיש לפעמים כעס או חוסר סבלנות? (ירגיש, ולא בהכרח יתנהג). כל בן-אדם בעולם אינו חף מרגשות למיניהם, לרבות רגשות תוקפניים ואפילו עד לשמיים. כך שבפרט, ייתכן שגם כלפי מטופלים שלהם יהיו מעת לעת רגשות מסוג זה. וזה בסדר. גם ההורה הטוב והאוהב והמעניק והמקבל, שהילד שלו מגיע לסף ומרתיח אותו, לפעמים בא לו מבפנים שהילד יעוף לכל הרוחות, והוא ממש נושם לרווחה שהילד שנדנד לו קודם ללא הרף נרדם כבר. אחר-כך משתדלים להתאושש, לנוח ולקום בבוקר עם כוחות מחודשים. קורה שדברים מוצאים ביטוי חיצוני במידה זו או אחרת. וקורה שעייפים. לפעמים. אנחנו רוצים לקוות שמי שמולנו מצליח לעמוד באתגר ונשמר איזה איזון כללי ומידה סבירה ונסבלת של תסכול מול סיפוק שמאפשרת תיקון פנימי. מטופלים מנסים ומנסים, עם או בלי לדעת, לבחון את המטפלים שלהם ואת חוזק הקשר ותנאיו, וגם לעייף ולתסכל ולהקניט או "לסחוט" מהם תגובות רגשיות וחיצוניות שונות. יכול להיות שאנחנו באמת מצליחים לייצר כאלה בסביבתנו לפעמים. אבל מטפלים טובים יודעים על פי רוב, לא ליפול במלכודת הזאת. הם מראים לנו שוב ושוב ושוב שהם דמות שונה מכפי שציפינו מתוך העולם המוכר לנו, ומשתדלים להגיב באופן מתקן בהתאם לשלבים השונים של הטיפול. עשויות להיות טעויות פה ושם אך באופן כללי התהליך בונה. בשלבים מתקדמים, כאשר נוצר כבר קשר טיפולי די מבוסס, לדעתי, חשוב מאד לומר למטופל היכן הוא ככל הנראה בלתי נסבל (הכוונה לתכונה /התנהגות שהיא לא נעימה אצל המטופל באופן כללי, ולא משהו שהוא רק מעולמו האישי של המטפל). חשוב גם ללמוד היכן אולי יש שגיאות, ולא לשכוח גם היכן המטופל נחמד ומה יפה וטוב. יש ב?אמת משהו כואב, נראה לי שהכרחי לקידום ושינוי בהתנהגות. אני מאד בעד אמת, שתאמר שם בחדר, בעדינות ובעיתוי שיאפשר לשרוד אותה ויהיה לאן לחזור. ובקשר לאכזבה, לדעתי, הטיפול ממש לא נועד כדי לרצות את המטפל או כל אחד אחר. הוא בשבילנו. אבל חשוב לדבר על החרדה להינטש אם נאכזב ולא נעמוד בציפיות (שלנו), או ההיפך, על החרדה המעכבת שנינטש אם דווקא כן נצליח... חלקם של הטיפולים הינו בעל כושר הישרדות מפתיע. אולי תגלי שגם שלך כזה? ומי לא שואל כמה הוא חשוב, ואיזה מקום יש לו בלב... יום נעים וממוזג

משום מה נראה לי שאת כל כך צודקת!

מטופלת 5 אחלה תשובה.....