ליאת

היי ליאת,הייתי כל כך קרובה למימוש,למציאות אחרת,להגשמת חלום.ראיתי איך הכאב המשתק עומד להשתתק!הייתי בסחרור עצום למטרה והצלחתי לרוץ במדרגות ולהדוף מסביבי את הכל.לא לראות בעניים כלום מלבד דבר אחד-הרצון. הרחתי מקרוב את היותי שם וזה הרגיש נעים,עד שניצבו בפני שני מכשולים-אמא והסכם מטופש(סליחה),ועם כל הקושי המשכתי לנסות ולהרחיק כל מחשבה על כך,וכמעט כמעט אני שם...כמעט!!!החלום שהתפוצץ כל כך כואב,מאוכזבת שונאת את עצמי על ביטול ההגשמה מרגישה אפס גדול,שפן בלי שיניים!יש מי שאומר שחוזים,הסכמים נועדו על מנת להפרם.לפעמים גם אני חושבת כך,אבל אני מודעת לכמעט התחננות שלי להיות אצלה.ולכן הרגשתי חובה ליידע אותה.נראה לי נכון שצריך לדבר על כך,אלא שעד אז מה?משוחררת אני?האם לכך התכונה?(הלואי ולא יהיה בזה צורך שוב,או לפחות לא בכזו עוצמה).כי אין לי ספק שהשפן ייצתרך להצמיח שיניים,ולא להסתפק במעשה בודד קשה או לא הוא חסר ערך.ואת בתור מטפלת כאשר מישהו עושה הרבה ויתורים מיצידו היית באה לקראתו?במיוחד שהיא אמרה לח כמו שזה נראה באמת אין לך למה(משמע מבינה).היא גם יודעת שאני מנסה מאוד לא להגיע לזה,אבל כבר להיות שם בכזו החלטיות ולחזור זה אכזרי מידי ולא הוגן.ועוד דבר את יודעת הייתי מאוד רוצה לומר לה,משהו בנושא ההוא.פוחדת שזה יישמע כמו תירוץ עלוב,כי על פניו זה יכול אולי להישמע כך,רק שזה ממש ממש לא.זה בא ממקום לגמרי אחר.מהידיעה של איפה ומתי בדיוק אני יכולה להכשל.ואיפה הפיתוי המאוד גדול יגבור עלי ללא ספק!את חושבת שכדאי ושווה לקחת את הסיכון ולומר לה?! או להשאיר זאת לעצמי ולראות לאן זה יוביל(מה שלי די ברור).כי משום מה לאמת יש השלכות ולא בהכרח חיוביות,זה מצחיק כי כאילו מצפים ממך להיות אתה ואמיתי,וכשזה קורה התגובות לכך גורמות לי רק להצטער.אני חייבת להודות שיש בה משהו שאין לאף אחד(מהמקצוע בלי להעליב)אין לה את המבט והחזות הכ"כ מאיימת שיש לפסיכולוגים ותודי שיש להם!!!אולי בגלל זה כולם פה יותר שותקים. נ.ב התשובות שלי הגיעו ללא שינוי מהפעם הקודמת. טוב או רע לא יודעת, מה שבטוח לא עונה על השאלות מלבד אחת. השבע נשמות שלי פשוט חוגגות, פעילות כמו שעון שווצרי. ראית פעם שעון שווצרי שנעצר?!!! כולי תקוה שכן!!! תודה על הסבלנות למגילת רות, ומשמרת ארוכה ונעימה דנה.

שלום דנה, לטיפול יש חוקים משלו, המוגדרים במסגרת החוזה הראשוני שבין המטפל למטופל. הרצון למות מאד לגיטימי ואף הדיבור עליו. ועדיין יש הבדל גדול בין לדבר על זה לבין לעשות את זה. נדמה לי שכאן משורטטת ההתחייבות. את בוחרת לראות בזה הסכם מטופש - ובהחלט זכותך להסתכל עליו כך - אך מרגע שהסכמת לו, הוא מחייב מאד. מרגע שפטרת עצמך ממנו, שינית את הכללים, וצריך לחשוב מה זה משרת. אני מאחלת לך שתצליחי לשרטט לעצמך חלומות אחרים שמימושם אכזרי פחות. לילה קל ליאת