...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כל כך הרבה רגשות זה משגע אותי,מבפנים לא יכולה להמשיך כך. מה עושים? מה באמת עושים, כשאני יודעת מה אני מרגישה אבל אסור לי לומר את זה? אסור לומר שקשה שמבולבל שמוזר שמפחיד שמהיר אסור לצעוק "קשה לי" כי אז אני חלשה אסור לצעוק "נמאס לי" כי אז אני אגואיסטית אסור לצעוק אני לא בטוחה כי אז, כי אז........... אני מרגישה מתפוצצת מבפנים ומתי כבר תבוא המנוחה? או שהיא לא תבוא. סתם, שוב, תופסת מקום. לא חייב להגיב....
חן, אני חושבת שדווקא מותר וצריך, ואפילו הכרחי להגיד את כל זה. יכול להיות שכל ה"אסורים" האלה לא באמת קיימים? שסתם נדמה לנו שהם שם, בוהקים מתוך שלטי אזהרה גדולים וזוהרים "אסור!"? יכול להיות שאנחנו הצבנו לעצמנו את כל ה"אסור"(ים), ואם באמת ננסה לומר מה שבלב, נגלה שלא באמת אסור? אלה סתם מחשבות שעברו בראשי, מה דעתך? א.
מותר לך ורצוי לתפוס מקום, המשפט שהכי צרם לי שכתבת"סתם תופסת מקום" הפחד מלהרגיש משהו שלא מתאים לסובבים הפחד לשים את עצמך במרכז ולהרגיש ושוב להרגיש. חן יקרה תתפסי מקום כמה מקום שאת צריכה בלי לחשוב כמה זה תופס או על חשבון מי תרגישי טוב חברה לפורום
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
