אוףף

כבר חשבתי שהכל מאחורי היה לי מצב רוח מרומם כל החודשיים האחרונים חשבתי ששלוש שנים איומות באו לסיומן וסוף שבוע נאי מרגישה שאולי הדכדוך הזה מתחיל לחזור(בשנה הראשונה זה הי הכל השבוע לאחר מכן שנתיים רק בסופי שבוע וחודשיים כרגע חזרתי לעצמי) הלוואי שהייתי יכולה לבקש חודשיים חופש מהעבודה(בגדול גם חצי שנה היה טוב) אני דוחה סיום של תואר רק בגלל עבודות סמינריוניות כבר שנה... ואני פתאוםן לא מסתדרת עם כל הלימודים והעבודה (ויש כל כך הרבה קורסים שהייתי רוצה לקחת לא מספיקה) ושוב יש לי דכאון קל .. כבר חשבתי לומר לפסיכולוגית שלי שלום וכנראה לא להתראות.. זהו החיים שלי די תקועים לפעמים נאי חושבת שהיה לי הרבה יותר קל להיות יותר סטנדרטית כמו כולם ולהוריד חצי מהכישורים שלי ופשוט להיות כמו רוב האנשים... אבל זה לא משהו שניתן לבחירה.(אולי ז הנשמע שנאי מחמיאה לעצמי זו לא הכוונה)

שלום רחל, אחד הדברים היותר נחמדים בחיים שלנו, הוא עצם היותם דינמיים, משתנים ומלאי הפתעות. תארי לך כמה נורא ומשמים היה המצב לו היינו נשארים ללא תזוזה, סטטיים. את מתארת מהלך התקדמות מרשים, שלאחרונה עוצר קצת בגלל דכדוך זמני. זה חוקי. כולנו משתוקקים לקצת חופש (ME כבר מפנטזת על חתימה בלשכה...) או תקועים עם משימות שלא הושלמו. זה חלק מלהרגיש חי. נסי לשמוח בכישורים שלך, לרתום אותם לטובת האתגרים העכשוויים, ולהיות מעט יותר סלחנית כלפי עצמך. גם אנשים מוכשרים יכולים לפעמים קצת לנוח. שבוע קל יותר ונעים ליאת