שבת

בכלל לא מהנה,משעממת,כבדה, מציקה ומעיקה. מלאה בזכרונות וגעגועים לזה שהלך.ובמחשבות על הצורך שלו כאן ועכשיו,לי ולכולם.והנה מחר יש אזכרה וכבר עברה לה חצי שנה.לא יאומן כמה מהר זה נראה כשבעצם בכלל לא קולטים שהוא כבר לא בנמצא.ובכל פתיחת דלת נראה כי הוא בא.את חושבת שלמת יש תחושה של זמן?שהוא באמת רואה את כל מה שקורה כאן?איך הייתי רוצה שיתגלה לי בחלום,לראות שהוא כבר לא סובל,לשמוע אם טוב לו יותר מפה(מה שאני בטוחה).אם באמת שקט שם כל כך כמו שזה מובטח?אם הגיע למנוחה אמיתית?ואם הצליח לסלוח אפילו קצת?ובעיקר בשביל לראות את דמותו עוד פעם אחת,עוד קצת.מקרוב הכי קרוב שאפשר שלא ישכח לעולם.ואולי גם לומר לו את מה שלא נאמר,וחבל שכך.בקיצור מעניין לדעת, מה יש מאחורי הנסתר?.

שלום ד. אישית, ולאחר שהנושא העסיק אותי רבות, איני מאמינה גדולה בחיים שלאחר המוות. כל הנושא הזה מאד פרטי, וקשור לאספקט רחב יותר, תרבותי ואמוני. עם זאת, אני מאמינה גדולה בדיאלוג עם המתים שלנו, הנמשך לפעמים גם שנים רבות לאחר לכתם. לקראת מועדים מיוחדים, כמו אזכרות, ימי הולדת, חגים וכד', המחשבות על היקרים שאבדו לנו מציפות נורא. אז הגעגועים מורגשים במיוחד, והכאב מתעורר ביתר שאת. מאחלת לך שתצליחי יום אחד להיפרד, אולי גם לסלוח, ולהמשיך בחייך למרות האובדן. שבוע קל ורגוע ליאת