קושי בקבלת החלטה

שלום! אני בן 27 הכרתי את חברתי בצבא, אני גר בדרום והיא בצפון ולמרות זאת הצלחנו לשמר את הקשר בצורה טובה.בתקופה האחרונה הרגשתי שאני רוצה בקשר מסוג אחר חזק יותר כלומר למסד (מגורים משותפים) או לסיים.חברתי עברה למרכז למשך 4 חודשים במסגרת העבודה והתגוררה אצל קרובי משפחתה ובסוף התקופה אמרה שקשה לה עם הריחוק והניכור של הסביבה וחזרה לצפון. במקביל וזה הזמן לציין שהיא באה ממשפחה המאמינה באמונה דתית יהודית - נוצרית ואני בא ממשפחה דתית מסורתית ,לשנינו אין זיקה למסורת אך הורינו לא ידעו על האמונה המשפחתית . דבר שהפריע מאוד לשנינו . באותה תקופה היא התייצבה מול הוריה וסיפרה להם ולאחר מריבות לא מעטות הכירו בזכותה. עכשיו אמרתי לה שאני רוצה זמן עם עצמי כדי להחליט מה הלאה לפני שאני מבקש ממנה לבוא הנה,להתנתק שוב לפני שאספר להוריי. אני לא מצליח להתכנס בעצמי להגיע להחלטה והמחשבות פשוט כל היום מסתובבות בראש . האם זה הפחד מהעתיד ?,הרתיעה של מהוריי ? ,האם זה קשר שנמרח זמן רב ?, האם ישנה אפשרות לקיום קשר כזה ? למה אני לא יכול להגיע להחלטה ????????? האם יעוץ יעזור לי ? תודה.

שלום ניר, ההתלבטות שלך נשמעת לי מאד במקומה ומאד נכונה לשלב בו אתם נמצאים. גם אם מנטרלים לרגע את כל ההיבטים המשפחתיים-אמוניים, מדובר אמנם בקשר משמעותי וממושך, אך כזה שהתנהל עד היום די ממרחק, ולא אפשר לכם לבחון אותו ברמת היומיום. ההתלבטות שלך די ברורה. מצד אחד, אתה יודע שההתקרבות שלה אליך כרוכה בהתנתקות כואבת שלה מסביבתה המוכרת והתומכת, ואתה חושש לבקש ממנה לעשות זאת לפני שתהיה בטוח בקשר. מצד שני, איך תוכל להיות בטוח, אם לא התנסיתם קודם בחיים קרובים ומשותפים, לפחות לזמן מה? לטעמי, מגיעה לשניכם תקופת מבחן כזו, בה תבחנו את מערכת היחסים מקרוב, מבלי לנסות לשער מראש מה יקרה. תוכל לומר לה בכנות שאתה מצפה להתקרבות שלה, אך אינך יכול להבטיח שהיא תוביל בוודאות להתחייבות-נצח. על כל הלבטים האלה מרחפת כמובן גם השאלה האם ועד כמה אתה יכול לקבל החלטות חשובות הנוגעות לחייך מבלי להיות כבול מדי לאמונותיהם ודעתם של ההורים. זו כבר שאלה אחרת, הנוגעת לך עצמך, ופחות לקשר בינך לבין בת הזוג שלך. את כל השאלות הללו ואת האחרונה בפרט, אפשר וכדאי לברר במסגרת טיפול פסיכולוגי שילווה את התהליך ולא יבוא במקומו. בהצלחה ליאת