לליאת

ליאת שלום, אני ב'בעיה קטנה',כיוון שמאז ששיתפתי את אחי בהחלטתי החשובה שתשנה את חיי,ושכבר התחלתי חלקית בפעולות ליישומה,במקום לעודד אותי ולשמוח-כמו שאר האנשים ששיתפתי, הוא רק ניסה להראות לי את הנקודות השליליות שבתוכניתי,וכעת בכל פעם שהוא 'יורד עליי' הוא 'משתמש לרעה' במה שסיפרתי לו והופך את הכל ללעג עליי,ואומנם אני מנסה לא להתייחס לדבריו,אך זה קשה מאוד,במיוחד כשאני בP.M.S ואז אני עונה לו,ויש כמו 'פיצוץ' בינינו,והוא נראה לי שדווקא נהנה מזה,אך אני סובלת מאוד,ומתעצבנת,והיום בשיא העצבים מדדתי לחץ-דם וראיתי שערכיו הגיעו לערכים קיצוניים וגבוהים מאוד(ואיני מגזימה בכך),כמו גם הדופק,עקב העצבים מהריב איתו. ה'שטות' שעשיתי היתה שהאמנתי שלפחות בנושא רציני זה הוא ישתנה,קיוויתי שאולי זה גם קצת ישפר את היחסים בינינו,אך כמו תמיד - שוב נוכחתי - שבאדם הזה אי אפשר לבטוח ועדיף להסתיר ממנו הכל,כי כל מה שאני מספרת לו- כל דבר אישי מיד הוא מוצא דרך להפוך את זה ללעג ולשינאה נגדי,לצערי אני לומדת רק מאוחר מטעויות,ובוטחת באנשים הלא נכונים - כמו אחי. ביי בינתיים, משתנה (שוב - אני מצטערת שאיני מספרת על מה מדובר,אך עדיין איני יכולה לספר).

ערב טוב משתנה, ראשית, אני רוצה להצטרף למעודדים, ולשמוח איתך בכל צעד שאת עושה לקידום מטרותייך. עליך לנסות ולזכור שחתירה *בוגרת* לעבר מטרות אישיות אמורה להיות תוצאה של שיקול דעת אישי, במנותק משיקולים אחרים. הרבה ממציאים ומדענים גדולים, כמו גם אנשי עסקים מצליחים, יודעים לספר על קיתונות של לעג ובוז להם זכו מצד הסביבה הספקנית בראשית הדרך. אם את מרגישה שמשהו טוב מחכה לך ויכול לשנות את חייך - לכי על זה. גם אם בסופו של דבר דברים לא יעלו יפה, תוכלי לדעת שהלכת עד הסוף עם עצמך, כמו גדולה. אל תתרגשי מדי מנושא הדופק ולחץ הדם. כשאנחנו ב'קריזה' הם עולים, וזה בדיוק תפקידם. מול ההערות של אחיך השתדלי להגיב בחיוך סלחני ובשלווה. יש לי הרגשה שתגובה פרדוכסאלית כזאת יכולה למתן את המוטיבציה שלו לפגוע בך. בהצלחה ושבת שלום ליאת

ראשית-כל תודה על העידוד של שלושתיכן,זה עוזר לי מאוד.אומנם מאז שחשבתי והתחלתי ביישום ה"דבר" שישנה את חיי לטובה,מצב-רוחי (כללית- ברוב הזמן) השתנה לטובה,ולכן גם יש לי פחות חשק להיכנס לפורום זה או לאחרים ואני יותר קוראת חומר שקשור ל'תוכניתי', וזה גם דבר מדהים - שפתאום 'בעיית הקריאה' שהיתה לי עקב הOCD נעלמה כמעט לחלוטין,כשאני קוראת חומר על משהו שאני אוהבת ורוצה. ליאת - כתבת משהו שבדיוק מתאר את הרגשתי לגבי 'תוכנית' זו,כמו לגבי 'תוכניות אחרות' שכבר יישמתי בעבר,ש"חתירה *בוגרת* לעבר מטרות אישיות אמורה להיות תוצאה של שיקול דעת אישי, במנותק משיקולים אחרים." בניגוד לזמן האחרון, לגבי 'מטרה' זו שהצבתי לעצמי,אני יודעת 'מבפנים' שאני רוצה אותה ושלא אוותר עליה,זו תחושה חזקה מאוד שכמעט ולא הרגשתי בעבר לגבי שום-דבר,חוץ מכשני מקרים בודדים,אך גם אז זה לא היה בעוצמה כזאת. זה משהו שאף מילה של אדם אחר לא תגרום לי לשנות את דעתי עליו. לגבי אחי - ניסיתי להגיב בחיוך,למרות שזה לא תמיד קל. נורית - את בטח צודקת בכך שאחי בסה"כ רוצה רק את טובתי,אך יש לו 'דרך משונה' להראות לי זאת,ע"י 'ירידות"בלתי פוסקות עליי ועלבונות ש'מוטחות כלפיי'.כמעט ואין בינינו בכלל תקשורת,כך שמריבות ועלבונות זו כמעט הדרך תיקשור היחידה בינינו.בינתיים העיצה של הפסיכיאטר שלי ושל ליאת - התעלמות מעלבונותיו וחיוך,ואמירת 'דברים חיוביים' לעצמי בבזמן שהוא 'יורד עליי',עבדה טוב אתמול,בפעם הכמעט ראשונה שניסיתי אותה,אך רק לאחר שהתעשתתי אחרי מס' שניות ריב ויישמתי שיטה זו.טוב שכתבת 'אולי' בכותרת,כיוון שזה באמת רק 'אולי',כי אחי אומנם דואג לי שלא יאונה לי רע,אך מבחינת יחס,לכלבו הוא מתייחס בכבוד יותר מאשר אליי,כך לפחות אני מרגישה,וכשאני מעירה לו על כך,הוא אומר שכלבו יותר חכם ממני ו'לא מדבר שטויות' כמוני,ולכן הוא מתייחס אליו יפה יותר. יעלה,תודה על המחמאות,אני שמחה אם אני עוזרת למישהו במשהו. משתנה

משתנה יקרה, מה שלומך? אני רוצה לכתוב לך משהו אחר, וזה הכל בגדר 'אולי'. החיים האלה, כמו שאת יודעת, רחוקים מלהיות פיקניק. אני יודעת ומרגישה שהם לא קלים לך ולפעמים אפילו קשים מאוד. איכשהו יש לי הרגשה שמתחת לכל ההצהרות של אחיך, הוא היה רוצה לראות אותך מצליחה במשימה שהצבת לעצמך. אני רוצה להאמין (ודי מאמינה) שהוא רוצה בטובתך והיה שמח מאוד לראות אותך מאושרת. אני חושבת שהוא רואה שקשה לך, שלא טוב לך, שאת סובלת לעיתים, שאת נאבקת בחיים האלה. ואולי (רק אולי) הוא רוצה לעזור, אבל לא יודע איך...? אולי הוא חסר אונים. אולי הוא פוגע כי הוא לא יודע איך להקל עליך... אני באמת חושבת שבשורה התחתונה הוא היה שמח לראות אותך מקיימת חיים מלאים. עובדת, מקיימת זוגיות, יולדת ילדים וכל הדברים האלה של חיות. אם המצב הוא כזה, אז אחיך בעצם מאוד מתוסכל. ואולי משם תקחי צעד אחד אחורה ותראי שזה לא מרוע, זה מתסכול. תחשבי על זה ותזכרי זה הכל בגדר 'אולי'. אני חייבת לחזור ללמוד. המבחנים האלה... סופשבוע מקסים! נורית