אני מפחדת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בעלי ואני נשואים כ25 שנה. בשנים האחרונות אנחנו מדברים לא מעט על להיפרד בגלל מערכת יחסים מעורערת. בעלי נאלץ לנסוע עכשיו עקב עבודתו לחו"ל ל-6 שבועות. אני חיכיתי לנסיעתו בכליון עינים כדי שיהיה לי קצת חופש ממנו ומהמריבות.חשבתי שיהיה לי כיף עכשיו כשנסע אני פתאום מודאגת שהוא יגלה שעדיף לו בלעדי. שירצה להיפרד, שיגלה שאינני חסרה לו. כל כך חיכיתי שיסע ועכשיו אני מפוחדת ומבוהלת שיכיר מישהי בחו"ל, שלא ירצה אותי שיחזור. החופשה שכל כך חיכיתי לה הפכה בשבילי לסיוט ולחרדה אחת גדולה. פתאום נראה לי שאני אשמה בכל ההתרדרות של היחסים שלנו. הוא גם לא מתקשר אלי הרבה מחו"ל כמו שנהג לעשות בנסיעות קודמות. מה עלי לעשות?
שלום שירה, את מדגימה יפה איך תקשורת בעייתית יכולה לסלף את המציאות, ובסופו של דבר גם להכתיב אותה. אתם עסוקים בוויכוחים ומריבות, מייחלים לקצת חופש זה מזה, וכשהוא מגיע - זה מבהיל. נראה כאילו החלקים הרכים, המשתוקקים, המבקשים קרבה התקהו עם השנים, נשחקו בלהט המריבות, עד כי אפשר היה לטעות ולחשוב שהם אינם. במצב עניינים כזה, אני ממליצה מאד להגיע לטיפול זוגי, בו תוכלו לברר מה קרה לתקשורת שלכם, ומה אתם באמת רוצים עבורכם. החששות שהתעוררו בך בימים אלה מחזקים את הקלישאה השגורה האומרת שאף פעם לא מזיק להתגעגע קצת. נצלי את הפרידה לבדיקה עצמית (הנה, את כבר עושה זאת ומוכנה לקחת אחריות), וזכרי זאת גם בבואו. יש לי הרגשה שלא תהיה לכם ברירה אלא לדבר על זה לבד או - מוטב - עם איש מקצוע. אפשרות נוספת היא לפנות בעצמך לטיפול משלך, בו תוכלי לבדוק מדוע אינך יכולה איתו ובלעדיו. האם באמת את מתגעגעת לנוכחות שלו בחייך, או שמא פיתחת תלות-יתר, ההופכת אותך מרירה בנוכחותו ומבוהלת בלכתו. כך או כך, יש לך עבודה לעשות. בהצלחה ושבת שלום ליאת