לאביב-תיקון "כתב הסתרים"

אביב יקרה! כפי שאת רואה,עברתי לילה ללא שינה. גרמת לי לחשוב בעקבות השיחה בינינו ולחשוב הרבה. אני אהיה קצת צינית- מכמות שעות השינה שאני צברתי בזמן האחרון,אני יכולה להרשות לעצמי עוד 3 לילות רצופים חסרי שינה. בשיחה ההיא נחשף ממני חלק מאוד מוסתר,שגם אני מתקשה בלהכיר בו.אף פעם לא ניסחתי אותו אפילו לעצמי.אני לא מבינה איך הוא קיבל כ"כ הרבה נפח של מילים בשיחה כה קצרה. אכן,אני מתכוונת לסיפור "הילדה הקטנה".היא דיברה מתוכי.לא ידעתי אפילו עד כמה אני חיה אותה בימים האחרונים לסירוגין. הלילה היא היתה ילדה קטנה וחשופה.היא היתה מאוד מפוחדת.ניסיתי להדליק בשבילה את הטלויזיה כדי שתתרכז ותתנדף כבר,שתפסיק לפחד כ"כ כמו "ילדה קטנה". ניסיתי להדליק בשבילה את המחשב כדי שתדבר עם אנשים ולא תרגיש כ"כ בודדה.אבל היא היתה משותקת בכדי לקום."לחקור את העולם" בשעה כ"כ עמוקה אל תוך הלילה לא היה משהו שיכלה לקום בשבילו. מלא פעמים ספרתי עד 10 כדי להכריח אותה להעיף את השמיכה מעל הפנים ולהתעמת עם המראה שמולה.שתראה שזו אני,שהיא לא קטנה יותר. היא לא היתה בטוחה וצחקה לי בפרצוף.היא הדפה את השמיכה מתוך הדחף להעמיד אותי על טעותי.ההשתקפות במראה היא כן של ילדה קטנה,ילדה קטנה ורזה.היא רמזה שמתוך האנורקסיה היא שואבת את כוחה.הרי השתלטתי על זהותה האישית,והיא תובעת אותה בחזרה. האמת- הרזון וההרעבה הם דבר שאני ,כאישיות בוגרת, מסוגלת לסבול למען אותה ילדה.זה התנאי להשארות שלה איתי , לא לברוח לי.היא רוצה שיהיה רמז חיצוני לכך שהיא שבוייה שם,שאני מחזיקה בה כבת ערובה זה שנים. ואני...אולי בוגרת...אולי קצת מניפולטיבית...אבל גם איכפתית מאוד.הסכמתי לתת לא צ'אנס לחיות.אני בין כה וכה מאסתי בחיים. אני עודני מרמה אותה.הבטחתי לה חופש.בהתחלה הבטנו יחד במראה מפוחדות, אח"כ נגמרה ההוויה המשותפת, וכל אחת התכנסה בעצמה.חלמנו בהקיץ.אבל אני הגדולה,היא זו שנחלשה .ברגע שכבר יכולתי לזוז הבנתי שהיא שוב טעתה ונתנה בי אימון ,היא נסגרה בתוכי בחזרה. הבטחתי לה רק דבר אחד.הבטחתי לה שאני אספר את סודה כי היא בכתה והתחננה.אני יודעת שמסכת היחדה הבוגרת והחזקה תמשיך להיות מניפולטיבית על הילדה הקטנה והחוצפנית שברגע של חולשה, סיכנה את עצמה וחשפה בפנייך את סודה. אך אני ממשיכה להיות קשה עם עצמי ואיתה.אני כותבת לך בידיעה ברורה שאת יכולה רק לקרוא ותו לא.רציתי שהילדה תאמין שאני מאוד משתדלת בשבילה ,אך אני לא יכולה לעשות למענה דבר מועיל יותר.היא תינוקת אז היא תאמין ותשתוק עד ש...תרגיש שרומתה ותבכה בחזרה. אבל אמרתי-אני הטפילה,לא היא. היא יכולה בלעדיי, אם תתן עצמה לידיים מיומנות. אני לא יכולה בלעדיהללא הקריאות שלה והבכיות שלה,אני לא הייתי כאן יותר בעולם הזה. ממנה,נובע הפחד שלי מהתאבדות, ממה שהיא תעשה שניות לפני המוות. היא הרי ילדה קטנה ונאמנותה אליי היא ללא גבולות.למרות שחדרתי לגופה,היא לא תתן לי למות.אני מראש בוחרת לא להעמיד אותה בסיטואציה כזו. אביב-אילו ר-ק מטאפורות! קל לי להסתתר מאחוריהן מאשר לדבר אלייך ישירות. שיהיה לך בוקר טוב אני מרשה לעצמי להוסיף חיוך כדי שיהיה לך בוקר טוב יותר מאתמול. קחי :-) מתנה ממני,ואל תגידי שאני לא אשמה בכלל בבוקר של שלשום .תני לי מעט חוש של אחריות. רע לי, קשה לי, אבל עדיין אין לי לגיטמציה לאבד את המושג שנקרא אחריות. ביי ביי

היי אנג'ל, אני לא אגיב על התכנים של ההודעה שלך ישירות, כי כמו שאמרתי לך בטלפון אתמול נראה לי שאת יותר מעדיפה להשמיע מאשר לשמוע, מספרת ולא ממש רוצה לקבל ממני תגובה, באמת נראה לי שכל מה שאת רוצה ממני זה שאני אקשיב וזהו. אבל משהו בכל זאת עולה לי בראש, וזו העובדה שלילה קודם אני לא ישנתי בגלל משהו שאמרת, והלילה את לא ישנת בגלל משהו שאמרת. נראה לי שהתכנים שאת מעלה בשיחות הארוכות שלנו, גורמים לשתינו להתמודד עם דברים שאולי אנחנו לא מוכנות או לא רוצות להתמודד איתם עדיין. אצלך נחשפים חלקים מאוד מוסתרים שגם את מתקשה להכיר בהם, ואני משתמשת בדברייך כאן, וגם אצלי עולים דברים מאוד קשים. קשה לי להשתחרר מההרגשה שאולי אני גורמת קצת נזק, בכך שאני איכשהוא גורמת לך להתמודד עם דברים שאולי את עוד לא מוכנה להם, ואני יודעת שזה בטוח ככה לגבי. את גורמת לי להתמודד עם הדברים בקצב שונה ממה שהייתי רוצה ובמקום שונה מהמקום שבו הייתי רוצה, ואין כאן ענין של אשמה בכלל. אף אחת מאיתנו לא צריכה להרגיש אשמה, שתינו פשוט צריכות לקחת אחריות על איך שהדברים התגלגלו ולחשוב מה עושים הלאה. אצלי יש מין "תחושת בטן" שמשהו לא טוב קורה כאן, שאיכשהוא הדברים התגלגלו לעוצמות כאלו, שאני לא יכולה להתמודד עימם לא לגביי ולא לגבייך, מין הרגשה כזו של "עצור ! צריך להאיט את הקצב, אחרת יקרה פה משהו רע ". "השומרים הפנימיים" שלי אומרים לי להיזהר. אני מרגישה שנכנסתי ל"נעלים שגדולות עליי בכמה מספרים". את כבר יודעת שאני מאמינה מאוד גדולה בטיפול, ואני באמת מרגישה שיש דברים שיכולים לעלות רק בטיפול, כי רק שם באמת נמצא האדם המקצועי שידע מה לעשות איתם ואיך צריך להתמודד עימם. זו הגישה שאני פועלת בה, חושפת את עצמי את הסוף, בלי ה"מסיכות", עם כל החולשות, המשברים, הבכי והכאבים, רק בפני המטפלת שלי, שאני בטוחה שיכולה להכיל את זה ולהתמודד עם זה, וגם תדע מה לעשות עם זה מעבר, אם צריך או כשצריך. אנג'ל, ובאמת בשיא הכנות ובלי שום רצון לפגוע או להעליב, קשה לי להתמודד עם הדברים שאת מעלה, אני לא יודעת איך לעשות את זה, אני יודעת שאת רוצה להשמיע, אבל באמת באמת קשה לי להקשיב ולדעת שאלה דברים שלא היו צריכים לעלות לפניי אלא לפני אדם מקצועי. המטאפורות שלך ברורות לי מאוד, אבל אני לוקחת אותם אולי למקומות אחרים ממך, ואם להודות באמת הן אולי אפילו קצת מפחידות אותי, בדיוק באותה מידה שהדיבורים על התאבדות מפחידים אותי ואולי אפילו קצת יותר. ושוב אני מדגישה, אני בסיטואציה קשה, מנסה להתמודד בעצמי, אני לא חושבת שעודדתי אותך באופן כלשהוא לדבר איתי על הדברים הכי פנימיים שלך שאפילו בפני עצמך את לא מודה בהם, ואם עשיתי את זה אני מבקשת את סליחתך, אבל אני מעדיפה לסגת מעט בשלב הזה, לקחת שני צעדים אחורה, לנשום אויר, ואם את רוצה לחזור לעניינים קצת יותר מעל פני השטח, וקצת פחות "טיפוליים", וזו הגדרה שלי שנובעת מהגבולות שהצבתי לעצמי, אני אהיה כאן בשביל זה, אבל רק בשביל זה, לא יכולה להיכנס לעומק יותר מדי משתי סיבות : 1. מנסה לשמור כוחות להתמודדות האישית שלי. 2. אני בחורה שלוקחת אחריות על הדברים שקורים לה תמיד, ועל זה אני לא מוכנה לקחת אחריות. לא מרגישה שאני מסוגלת. מרגישה שזה "גדול עלי מדי", ובגלל זה אני נסוגה, מתקפלת, בורחת, מתוך חולשה שלי ולא בגלל שום דבר שקשור עלייך. יום טוב, אביב.

מבינה טותךמאוד אבל תראי איך זו כן אשמתי: 1.את לא ישנת בגלל משהו שאני אמרתי 2.אני לא ישנתי בגלל משהו ש-א-נ-י אמרתי!!! בכל אופן,יש לי הרבה מה להגיד בנושא.רק שהיום אני אגיד לך "את צודקת". פשוט הכל נפל ככה ביום שכל הפאזל מסתדר וקל לי להבין.הייתי היום אצל הדיאטנית והיא אמרה לי שאין טעם בהמשכת המעקב . חבר שלי ,שלא אהבתי בכלל, זרק אותי היום בטלפון בגלל זה סיבה שאני בעצמי מתביישת ומפחדת להודות בה. אז רצוי באמת,באמת,באמת,באמת,שאני לא אצור שום קשר בימים האחרונים עם אף בן אדם.יש לי בעיה עם קשרים גם זמניים , וגם קבועים. אגב,אני שמחה שלא ישנתי בלילה.עכשיו אכלתי(ואני עוד אמשיך,הקאתי ואחרי הפעם ה2 אני כנראה אלך לישון מרוב עייפות). ככה שבתכל'ס ניצלתי מהמעגל האינסופי שהחבר המניאק שלי לשעבר הכניס אותי!