תסכול

לאחר שנים של תסכול ביקשתי מבעלי ללכת לייעוץ זוגי, הוא מסרב בכל תוקף בטענה שהוא מודע לזה שהוא לא מושלם וקשה או לא מעוניין להשתנות ושעלי לקבלו כמו שהוא. אי לכך, החלטתי,להפסיק לקטר-כי זה לא יעזור, להפסיק לדמוע-כי לא מגיע לי, אני אתחיל לחיות: אבקר יותר את יילדי, נכדי, חברותי, ארחיב את חוג החברים, ואכניס לי לראש על מנת לשרוד כאילו יש לי בעל נכה. מה דעתך על הנ"ל?

יוכי יקרה, דעתי משולבת: חלקה אומר שזה מצויין שתחיי את חייך באורח מלא ושלם ככל האפשר, וזוהי תמיד האחריות שלנו, כל אחד מאיתנו בפני עצמו. החלק השני חושב לעצמו, או.קי. ועדיין ישנו תסכול גדול שאת חיה עמו שנים רבות, והוא לא ייקטן אם תקראי לו 'נכות'... אני מניחה שתצטרכי למצוא את השילוב בין דאגה לאיכות חייך האישית, והמשך מחשבה והתמודדות עם איכות חייך הזוגית. בהקשר זה חשוב לי שתדעי שעבודה עצמית שלנו, בטיפול אישי, יכולה להשפיע באורח מרחיק לכת גם על תהליכים זוגיים. כך שבמובן מסויים הוא לא "חייב" לבוא לטיפול הזוגי כדי שדברים יתחילו לזוז... אני מחזיקה לך אצבעות לחיים מרגשים ומספקים, אורנה