לדרור

דרור. השבוע כמעט עברתי תאונה,כמעט נכנסתי ברכב, אני מצטערת שזה עבר בשלום ויצאתי ללא פגע,חוץ ממכות יבשות שקיבלתי,אבל למי אכפת, בטח לא לי. כשכ"כ רוצים למות,זה מבאס שהמוות הצליח להתחמק. אני רוצה לומר שלום לעולם אבל העולם לא רוצה להיפרד ממני אף פעם. כל הגוף כואב וסחוט מרגישה כמו סמרטוט,וכשהגוף כואב כך גם הנפש. כולם שואלים אותי מתי אני מתחתנת,בעבודה ומשפחה,והמשפחה שלו רוצים להזמין את ההורים שלי, אמרתי לחבר שלי שיגיד להם להוריד את הלחץ כי אני עוברת גיהנום אין לי כוחות גם לזה... הוא רוצה שנקבע תאריך מהיום לעוד שנה, אמרתי לו שאני לא מוכנה עדיין חתונה אמור להיות האירוע הכי משמח בחיים... וצריך להיות מוכנים לכך, אחרת זה מתכון לסבול כל החיים,אם מתחתנים שלא מוכנים לכך.יותר מידי אכפת לי ממה שהסביבה חושבת , אני רואה את חברות שלי מתחתנות מאהבה ובאושר ולי רע כבר לא נעים להגיד שרע כל הזמן. זה מתסכל. התקשרתי למטפלת והיא חזרה אליי,אמרתי לה שאם לא הייתי מתקשרת ומשאירה לה הודעה היא לא היתה חוזרת אליי כי לא אכפת לה, והיא יודעת שעברתי תאונה והיא אפילו לא שאלה מה הרופאים אמרו לי . אין לי ספק שלא אכפת לה. כואב לי שהיא סתם אמרה כל הזמן הזה שכן...

אני לא מצליחה להבין את זה,(כמעט כולם בפורום הזה) כל הזמן מדברים על כמה מפריע להם, שהמטפל/ת לא מתעניין, סתם אומר שאיכפת לא,ההתעסקות המסיבית הזו בדעת המטפל והתנהגותו. עם כל הכבוד לקרבה ולאינטימיות אשר ישנה,כאילו יש גבול! הכל הופך להיות סובב ומרגיש סביב המטפל ותגובותיו ופחות סביב הבעיה, כל השבוע לחשוב, לתהות,להבין או שלא,כל זה בשביל שעה אחת בשבוע? מפחד כל כך התלות הזו יש עוד דברים לחשוב עלייהם אפילו עם קשים הם,והם לא בהכרח טיפול מטפל. תחשבי על זה נראה לי שיש לך דברים יותר חשובים להוציא עלייהם אנרגיה, מאשר לחשוב לנתח ולתת לעצמך תשובות על המטפלת שלך.

חן שלום, אני שמח לשמוע שיצאת בשלום מהתאונה, למרות דברייך שזה משהו שאת מצטערת עליו. את מדברת על התחושות הקשות שלך והעצב שלך מול החבר, החתונה, החברות ושאר האנשים מסביב ונראה כי מדובר בכאב אותנטי. יחד עם זאת לעיתים עולה בי השאלה האם אין בך גם חלק הרוצה להישאר במקום הזה של חוסר אמון באחר, תחושה שרע לך. אולי כי המקום הטוב לא מוכר דיו ואולי מסיבות אחרות. אבל לפעמים כדי לשנות את התחושות הקשות צריך להבין וגם לעשות משהו בנוגע לצד הקיים בהרבה מאיתנו ואולי גם בך שלא באמת רוצה לשנות ולהשתנות, דרור

לדעתי, שפסיכולוג לא מתקשר למטופל, זה לא מפני שלא אכפת לו! יכול להיות שהרבה פעמים הם היו רוצים ועוצרים בעדם, כשאת משאירה הודעה אז היא יכולה לחזור אליך בלי היסוס. אם את עם חברות או ברגע שלא מתחשק לך להיזכר בטיפול או בה(אם יש רגע כזה (-:) במידה והיא מצלצלת היא כאלו שוברת זאת נכינסת לך לחיים גם בזמנים שהיא לא אמורה להיות שם, ברגע שאת צלצת והשארת הודעה אז זה משהו אחר.