אני והשתיקות שלי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בוקר טוב ליאת. את לא חושבת שחבל על הזמן שלה ושלי, שאני הולכת ומתיישבת לה שם, מעבירה את רוב הפגישה בשתיקה (עד שהיא מתעייפת ושוברת את השתיקה), ובתשובות של לא יודעת, לא רוצה.... אני מכינה הרבה דברים לפני הפגישה בכדי לדרב עליהם ולשתף אותה.וזה בטח לא קורה. אני אפילו הכנתי לה מכתב עם כל הדברים שעלו לי בראש באופן מפוזר... הכל וכל מה שבא לי להגיד לה, אבל קרעתי אותו בחדר ההמתנה ולא נתתי לה. אני עייפה כבר. שנה ו-3 חודשים, והזמן עובר או שאני מורחת אותו, ואין שינוי. אני נורא מפחדת ממה שיהיה. היא בטח גם התעייפה ממני, ונמאס לה ממני אבל מחזיקה אותי שם, כי אני עוד לקוח והיא תסבול עוד קצת ,יכול להיות שזה כך?
שלום לך, אי אפשר לשבת בטיפול, להתעטף בשתיקה, ולצפות שדברים יזוזו מעצמם. במקרה זה, השינוי נתון בידייך, וכשתחליטי שאינך רוצה למרוח את הזמן יש מצב להתפתחות. המטפלת שלך מחכה בסבלנות, אולי כי היא מבינה שכרגע זה הצורך שלך: לבדוק כמה היא תוכל לשאת את זה בלי להתעייף. בברכה ליאת
היי ליאת. נראה לך שכיף לי לשבת שם בשתיקה. את בדיוק נשמעת כמוהה עכשיו. כאילו שזו החלטה שאני לוקחת. יש שם מחסום פנימי שאני לא יכולה להסביר או להבין שאיננו יכולה לעבור אותו ולדבר בחופשיות. אני יכולה להקשיב לאנשים שעות ולעזור ולייעץ, אבל אני לא יכולה לדבר על עצמי. אני תמיד לא חושפת את הצד הפנימי שלי או את רגשותי. אני מורחת את הזמן בכדי לברוח מההתמודדות עם הקשיים שלי. בכל מקרה. החלטתי היום שאני עוזבת את הטיפול, הודעתי לה (SMS). אבל אני מרגישה נורא רע עם ההחלטה וכבר מתגעגעת לחום שלה. אני לא יודעת איך החיים יובילו אותי הלאה.!!!
מאז ששלחתי את ההודעה אני משותקת לגמרי, לא מצליחה לעשות כלום. אני מאלו שלא נחים בשבת. עושה את כל מה שאני אוהבת. אבל היום היום עבר בכעס רב, בבדידות, ובאי עשיה. והיא בינתיים החליטה לא להגיב. אני נורא כועסת ונרא מפחדת.... נורא מתגעגת ונורא רוצה להיות שם.... בא לפתוח את הפה ולהקיא את הכל, לא לשתוק... אבל מרגישה כאילו שמישהו הכניס אותי לתוך תיבה ואף אחד לא שומע אותי.....
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
