לא אישי

כל נושא שפונים אליך אתה חוזר וטוען זה חומר לטיפול ונותן לזה הסבר שאפשר וקשור לדפוס חוזר בעבר. גם בנושא של התאהבות בחדר גם בנושא של כעס וכמעט בכל דבר. הרציונליזציה שאתה נותן לכל רגש שחס וחלילה תהיה במטפל או במטופל בלי שימוש בו כחומר טיפולי או נסיון לשחזר את העבר לא ברורה. מה לא יתכנו רגשות אמיתיים שכן תלויים בזמן ובמקום כלומר בטיפול עצמו. האם כל דבר שקורה חייבים ישר לברוח למקום המקצועי והרובוטי הזה. אודה לך אם תענה לי תשובה כנה בלי להגיד תנסי לבדוק איפה עוד הרגשת כך או שזה חומר טיפולי חשוב. אני מאוד רוצה להאמין שמטפלים הם בני אדם ולא מסתתרים מאחורי הסברים מקצועיים גרידא שגם אתם ה"דואגים לרווחת המטופל" יכולים לקול את האפשרות שגם בחדר יכולים להיות חוויות חדשות בלי קשר לכלום. תודה דרור

שלום לך, דרור ישוב לענות כאן ביום ראשון, ואולי - אם יוכל או ירצה - יגיב אלייך קודם. בכל מקרה, המרחב הטיפולי הוא מעין 'מעבדה' אליה נכנסים מתוך עמדה סטרילית ככל האפשר, כדי לאפשר עבודה נקייה ללא נזקים. לא נותר לי אלא להסכים שכל דבר העולה בחדר הוא חומר טיפולי. גם לרגשות ותחושות 'אמיתיים' יש מקום בטיפול, אך הללו חייבים להיות מטופלים בזהירות המתבקשת, מתוך שמירה על המקום המקצועי, גם אם הוא מוצג בדברייך כעניין של מה בכך. בברכה ליאת