?

דרור שלום,ליפני קצת יותר משבוע,נכנסתי לפורום הזה בפעם הראשונה.אני חייבת להודות שמצאתי בו משהו מאוד מאוד נוח.מאוד לא מחייב,לא מאיים ובעיקר לא חודר.היכולת והאפשרות להוציא ממני ולו במעט ועדיין להשאר חסויה.כבר אמרתי שתקופה די ארוכה אני במילחמה יומיומית עם עצמי,כי אני לא ממש יודעת מה אני רוצה או יטתר נכון לא רוצה מהחיים.ועם לדייק אז יודעת טוב מאוד אלא שדברים ואנשים סביבי גרמו לי להתלבט ולחשוב שוב ושוב!היום אחרי שבוע,אחרי שקראתי לא מעטבעיות של אחרים ואת התשובות שלכם.א.אני מודה ומתוודה אני גאה בכול אחד מהכותבים פה{בשיא הרצינות}על יכולת ההישרדות לעבור ימים ולילות קשים ועדיין לדעת ולרצות לראות את המחר!אלא שזה ממש לא אני.כנראה שהכל באמת עניין של רצון ואני לא רוצה ובטוחה ושלמה יותר מתמיד,שהחיים האלה לא בישבילי,הם גדולים עליי בכמה מידות!ולא רוצה להשמין{תרתי משמע}לא עבורם ולא עבור אך אחד אחר.נמאס לי לרצות את כל העולם ואשתו,בכדי שיהיה להם את סיפוק ההצלחה,אני רוצה חזרה את השליטה,לחיים,לגופי לנישמתי וגם למוות שלי.רוצה סוף לכאבים הבילתי פוסקים,למחשבות ההרסניות,להשפלה ולהבנה הכ"כ קשה של מה אני עושה פה בכלל.תמיד אומרים לי את כבר לא ילדה קחי את עצמך בידיים.נכון אני לא ילדה ובאמת הגיע הזמן לעשיה.לא יכולה ולא רצה להכיל בתוכי יותר כלום לא לראות,לשמוע ולהרגישלא רוצה לחיות רוצה להעלם והפעם לתמיד!עד היום תמיד ברחתי חלקית פגעתי בעצמי בכול דרך אפשרית וכן עם יד על הלב היום זה במודע,הצורך להחזיר לעצמי את הבגידה היום יומית של החיים וכן גם את הבגידה שלי בעצמי.רק שההתעסקות הזאת שלפגוע מתישה שואבת את כל הכוחותלמרות שמאוד נהנת לראות תוצאות,כי זה אני ואני מעדיפה לפגוע ולהרוס לפני שיעשו זאת אחרים.אני יודעת שזה אוליי השתפנות,פחדנות אבל לא אכפת לי כי עבורי זו הקלה של ממשולא ראיתי במה הועילו לי האומץ והגבורה.אני גם יודעת שבהחלטה שלי אפגע באנשים וזה לא שלא אכפת לי זה האנשים שאני הכי אוהבת,אבל זו דרכי היחידה לעצור את האבן שמתגלגלת מאחוריי ומאיימת שוב ושוב לפגוע.ולשים פלסטר בחתך של ניתוח.לא עוד די!!!!!!!!!!!!!!אני רוצה מאוד להודות לכם על ההקשבה לך אורנה,ליאת ולך דרור יישר כוח אתם עושים עבודת קודש כל הכבוד!!!אחרי נאום שלם{וסליחה על כך}במהלך השבוע הזה קיבלתי את כל התשובות לשאלותיי וסוף סוף אני יודעת שבהחלטה שלמה ואמיתית ויתרתי על הצורך בהתמודדות, על הצורך בחיים על הצורך לתת צאנס לחיים או לי.מאו ברור עד כי הסימן שאלה שבי הפך סימן קריאה{ולא לא קריאה לעזרה}הכול רק שלא יכאב עוד לעולם!!!!שוב תודה רבה מ-?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלום לך, כאב לי לקרוא את דברייך, את התחושה שלך שאת לא יכולה ולא רוצה להכיל את החיים יותר. אני מכבד את החלטתך ואת רצונך, זה החיים שלך. אבל בכל זאת אני דווקא מאלה הדוגלים בסימני שאלה, במינון כמובן, ולא רואה צורך מהותי בסימני קריאה. אני מבין שהתלבטת הרבה ובכל זאת את אומרת שידעת מה את רוצה ורק הייתה צריכה להתמודד עם מכשולים שערמו בפנייך, שאלות שהציבו בפנייך, שוב הרגשת שאת עושה את הבדיקה בשבילם. אני לא יודע מי זה בשבילם אבל אני מזמין אותך לעוד בדיקה, עוד סימן שאלה אבל הפעם לא בשבילי, אלא בשבילך, מה יש לך להפסיד? הרי לעשות את תמיד יכולה, אבל מרגע שעשית אין דרך חזרה. אני מאוד מקווה שתיעני להזמנתי לבדוק מה את באמת רוצה, האם אין שום דבר העושה לך טוב? או שיכול לעשות לך טוב? אשמח אם תספרי לי, ולחברי הפורום מה עשית עם ההזמנה הזו, דרור