מתגעגעת

ליאת יקרה כל כך, מה שלומך? אני כבר לא כאן כמו פעם. בכלל המחשב שלי יכול להיות סגור ימים שלמים, מה שלא היה סיכוי שיקרה בעבר. מצד אחד אני חושבת שזה טוב ומצד שני זה קצת עצוב לי... מה רציתי לספר לך...? אה, מופנה כלפי כעס. הוא כועס עלי. הוא אומר שהוא יודע הכל. אני מאמינה לו... הוא כועס. כל פעם שאני באה הביתה, הוא מבקש ממני ללכת. אני לא כל כך יודעת איך להתמודד עם זה. בינתיים ברוב המקרים אני מתעלמת מהערות שלו. הוא לא מרפה. כשניסיתי לדבר איתו על זה, הוא ניפנף אותי. מה את אומרת? מה עוד? אה, הפגישה האחרונה שלי עם הפסיכולוגית היתה טובה. היא כל כך הרבה בשבילי. אין לזה מילים... ואיך את בקיץ? שורדת? שיהיה לך יום מקסים. נורית

נורית יקירה, כמה טוב שבאת! אני חושבת שבמוקדם או במאוחר זה היה קורה. זכרי שהכעס הוא רגש עוצמתי ולא תמיד מובחן, וככזה הוא יכול להיות מהול גם בתסכול, כאב, בהלה, ובעיני אפילו בגעגוע גדול. כשהכל מפחיד, זר, מאיים, עמום ובולעני, שיקול הדעת מחוויר. יש לי הרגשה שהוא לא מנפנף *אותך* אלא את הרעיון כולו, שאת אינך מהססת מלקרוא לו בשם. טוב שיש לך אותה ולה יש אותך. וגם לנו, קצת. הקיץ 'לא בא לי טוב' כמו שאת זוכרת, ולכן אני משתדלת לא לבלוט. אולי זה ידלג עלי. שבוע טוב, ובהצלחה בבחינות הקרבות. שלך ליאת