תגובה לאביגיל

שלום אביגיל! אני מניחה שאת עוד אחת במצוקה.אכן,קלעת בול ובהחלט הצטבר אצלי מטען רב עד כדי הרגשה שאין לי יכולת יותר להכיל.אני אדם סגור ומופנם ולכן במשך השנים הבעתי את כאביי בכתיבה אך היום גם לכך אין לי כוח.התסכול הוא שכלפיי חוץ המשחק נמשך ואני מחייכת,צוחקת(צחוק מאולץ)וכאלו ממשיכה.חדי עין ואבחנה, שאולי גם הם במצוקה,העירו לי שאיני כתמול שלשום,אך בטלתי זאת.אני חושבת שהגעתי לנקודה שצריך להניח הכל בצד ולתחיל לטפל.אני מניחה שפנייה למרפאות חוץ היא דרך רופא משפחה ולשם אגש.תודה מקרב לב.

האם יש באמתחתך מספיק חומר בכדיי לאגד ולערוך לספר..זה יהיה דווקא נחמד. סתם מחשבה שעלתה בי. כל טוב אני מאמינה שאם תתמידי בדרך שבחרת לבסוף תקטפי את פירותיו. בהצלחה.