ממש לא ילדה

אני רואה את העצמי לראשונה באמת כפי שאני ולא כפי שהייתי רוצה או מדמיינת אותי כאידיאלית. גיליתי לאכזבתי שאני לא כשרונית בשום דבר או לפחות לא השקיעו בי בשביל לפתח את אותם הדברים שאולי היו יכולים להיות. תמיד אמרו שאני פוטנציאל. פוטנציאל שלא מתממש הוא בעליל לא פוטנציאל. אני יודעת שאני לא טיפשה. תגדירו חוכמה, יש סוגים שונים של חוכמה. בלימודים מעולם לא הייתי תלמידה טובה ובכל זאת עשיתי תואר ראשון. אני כבר לא ילדה אבל מרגישה כמו. נעמדת לראשונה במבוי סתום, לא יודעת מה רוצה לעשות עם חיי. לא יודעת אם אנירוצה להיות אשה נשואה. לא יודעת אם אני טובה בסקס לא יודעת אם אני אוהבת גברים לא יודעת מי אני ומה אני. ואני לא ילדה. החזות שלי היתה צריכה להתמוטט מתי שהוא. אבל מה עושים שלא מוציאים דרך חדשה? הייתי רוצה להיות בתיכון להתחיל הכל מהתחלה או לפחות אחרי צבא. הייתי רק לומדת ומשתתפת בחוגים שונים, בודקת , מגלה מה מתאים לי , במה אני טובה ובעיקר מה אני אוהבת. לכאורה נראה שאני אוהבת הכל ובעצם לא אוהבת כלום, באופן מספיק נחרץ כדי ללכת על זה. ואני לבד כל כך לבד שאת עצמי אני לא מסוגלת לשמוע. ואני לא ילדה. ממש לא ילדה.

שלום דנה, את צודקת. ככל שהפער בין תפיסת העצמי האידיאלית לתפיסת העצמי הסובייקטיבית גדול יותר, כך גדלים התסכול, האכזבה והדיכאון. הדברים שלך שמנוסחים יפה כל כך ובכנות נוגעת ללב, נתפסו אצלי - למרות הכל - כלוקים בהטייה או עיוות, המשמרים את הפער הגדול בין המציאות לאידיליה. לתחושתי, הפער הזה קטן בהרבה, וקיים כאן פוטנציאל טוב (הנה, שוב יש לך פוטנציאל!!!) לשיפור משמעותי בחוויה המודעת שלך. יש כל מיני דרכים לעבוד על זה, הקשורות הן בהגדרה מחודשת של הציפיות שלך מעצמך, והן בהסתכלות יותר ריאלית עליך ועל הישגייך עד כה. אפשר לעשות זאת לבד, או עם עזרה, ואני מניחה שאת מנחשת איזו מבין האפשרויות היא המומלצת בעיני. :-)) בהצלחה ליאת