אורנה

אורנה כואב לי עכשיו נפשית ופיזית פיזית הבטן נורא כואבת לי אולי בגלל כל מה שאני שומרת ... אני עצובה ומדוכדת באופן קיצוני כבר כמה ימים, אין לי כוח להיות בחברת אנשים כי אני בדיכאון לא בא לי לדבר עם אף אחד ולא שידברו איתי, גם בטיפול לא בא לי לדבר אבל אני הולכת בכל זאת( עד לפני כמה חודשים אם תחושות כאלה הייתי מבטלת את הפגישות ) כבר חצי שעה אני מנסה למצוא מה להגיד שיסביר מה אני מרגישה שיסבירו את הכאב והבלבול,הרצון להיעלם ולמות מצד אחד והרצון להמשיך להתקיים ולחזור לדרך הנכונה מצד שני(אני לא יודעת מהי הדרך הנכונה עבורי אבל שיהיה) פתאום שוב קשה למצוא מילים לעזור לה להבין ... מתחילה לדבר איתה ופתאום הרצף נעצר,אני שוכחת מה רציתי להגיד לה( זה קורה לי גם כעת רציתי לכתוב לך משהו ושכחתי מה ..) אני רוצה להוציא כדי לא להיות בעצב ובאי הבנה וכדי לא לשאת את הכל לבד ולא מצליחה.. אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי לאן החיים מובילים ,אני מרגישה בדרך ללא מוצא. מרגישה שהכל מתערבב לי . הכל נראה לי משונה ומאוד לא מובן. אני עובדת איזה 12 שעות ביום , או בלילה, ולאחר מכן מרגישה עייפות קיצונית, זאת בעבודה קיבלתי פידבקים חיובים ממנהליי ומלקוחות, וזה נותן לי מוטיבציה להמשיך להשקיע בעבודה , אבל מצד שני אין לי כוח.. בשבועיים האחרונים הפסקתי להגיד לחבר שלי אני אוהבת אותו,הפסקתי לרצות... הוא לא מבין מה קורה לי ואני מרגיעה אותו(" אני אוהבת אותך,מה נראה לך" בטח- ואני משקרת לו ולעצמי) אני לא בטוחה מה אני מרגישה אליו(יש מישהו אחר שלגביו גם אני לא בטוחה מה אני מרגישה) אני מרגישה כל כך חסרת אונים, לא יודעת איך לחיות... הידיעה שאני פוגעת בחבר שלי מכאיבה לי, אני גם לא מצליחה לדחוס את כל הבלבול הזה לשעתיים בשבוע,בטיפול לא יודעת מהיכן להתחיל ואני מתייאשת כבר.

חן יקרה, כשסיימתי לקרוא את דברייך עברה בי המחשבה הבאה: את גדלה! את מתמודדת, את לומדת לשאת מורכבות... אני יודעת שאת לא חשה כך ברגע זה, אבל אני חושבת שמאמצייך נושאים פרי. נסי גם הפעם לחשוב ולהרגיש לפני שאת פועלת, קודם כל לתת לעצמך מרחב להרגיש ורק אח"כ לעשות. מחזיקה אצבעות, אורנה

אורנה. אהבתי את התגובה שלך...רק חבל שאני לא מצליחה לראות את השינוי הזה שאת מדברת עליו. שבת שלום ותודה.