הרס

בתקופה המלחיצה הזו של אווירת סוף הסמסטר, יש בי תחושה חזקה של רצון להרוס ולשבור את הכלים. אני יכולה להצליח ואפילו עושה זאת, אבל איכשהו תחושת ההרס העצמי פוצעת הכל. אני לא מצליחה להנות מפירות ההצלחה, לא נהנת מהקולות הגאים בי. רק רוצה להרוס הכל ואח"כ לישון יומיים. אני עוצרת את עצמי, עוצרת את המחשבות האלה. אבל הן עקשניות משתלטות שוב ושוב. הייתי רוצה להתסכל בגואה על הישגי אבל שטף הדמעות לא נותן הזדמנות. שונאת את עצי כל כך. תמר.

תמר יקרה, אני מבינה שהקולות הפנימיים שלך לא משמיעים מילים חמות... ולכן, גם אם הקולות בחוץ נשמעים אחרת הם לא מגיעים פנימה. כדאי לעבוד על תחושת ההרס העצמי, ללמד את הקולות הפנימיים להישמע אחרת, אף שמדובר בתהליך ממושך המלווה בהיזכרויות מכאיבות. אם תוכלי לעבוד על הדברים בטיפול, מה טוב. בינתיים, אני שולחת לך איחולים לתקופת בחינות מאתגרת ויעילה, ומזמינה אותך לעדכן אותנו, אורנה