לדרור,

היי דרור, השבוע נכנסתי לחנות ספרים,בין היתר, הסתכלתי גם על ספרי ילדים(יש לי אחיין בן 3.5 שנים, שעדיין לא נפרד מהמוצץ..) עיינתי באיזה ספר נחמד שדיבר על פרידה מהמוצץ,סופר על ילד שנפרד בסוף מהמוצץ, בסך הכל הסוף היה טוב, הוא נפרד מהמוצץ וזה היה בסדר לילד בסיפור...., זה מאוד ריגש אותי, וממש הרגשתי חנוקה מדמעות. אני בת 34, ונשמע לי קצת מוזר שאתרגש עד כדי כך מסיפור שכזה !!!! אני לא מצליחה להבין מה ריגש אותי. לא היתה לי בעיה של פרידה ממוצץ, ולא של פרידות באופן כללי. כבר זמן רב(מאז שהתחלתי לסבול מדיכאון ) שכל דבר מאוד מרגש אותי,גורם לי לבכות ולהרגיש חנוקה מדמעות (שמתי לב שסיפורים על ילדים גורמים לזה , וגם דברים אחרים) גם בתקופות שאני מרגישה טוב זה קורה לי. מה דעתך?

טלי שלום, בתקופות של דכאון, גם אם ספציפית באותו יום מרגישים יותר טוב, חלק מהאנשים מגיבים בבכי בלתי נשלט בתגובה לגירוי רגשי כלשהו. כלומר אירוע שביומיום היה מרגש, מעלה מחשבות אבל לא מוביל לכדי בכי, מקבל העצמה בזמן דכאון, הופך נגיש יותר והדמעות זורמות מעצמן. סיפור ילדים, תמים ככל שיהיה עשוי לעורר נוסטלגיה שהיא כידוע מעוררת רגשות חזקה ביותר. בכל מקרה המצב הזה הרבה פעמים אינו נוח אבל חשוב לדעת שהוא ניתן לטיפול. לילה טוב, דרור