מה נהיה?

לא יודעת אם זה המקום, אבל בכל זאת: מה הקטע הזה של החיבוק ו/או נשיקה בכל פגישה ופרידה? כל אדם שמכיר אותי יותר מחצי שעה כבר מרגיש חופשי לנשק/לחבק וזה מטריף אותי.. וכבר קרה פעם שפשוט הדפתי ממני מישהו בלי לחשוב והוא ממש נעלב. ולי היו ייסורי מצפון כלפיו, כאילו עשיתי משהו ממש רע.. לאנשים קשה להבין שיש כאלה שצריכים לאהוב מישהו כדי לתת לו לגעת בהם? מה קרה ללחיצת היד החביבה מימי קדם? אני מתגעגעת.. ומכיוון שהסיכוי שכולם סביב 'לא בסדר' נמוך למדי, אני שוב המוזרה שלא מסתגלת להתנהגויות מקובלות בחברה? תהיות לשעת לילה מאוחרת.

שלום מיקי, את צודקת. נולדה אופנה. כל ישראל חברים. ממש כמו שלמדנו לומר "שיהיה לך יום נעים", למדנו גם את גינוני ארמונות דמשק והתחלנו להתנשק. יש לי הרגשה שאפשר איכשהו לשלוט בזה או להדוף מעט, עם שפת גוף יותר ברורה. אפשר, כמובן, גם לנסות להתרגל ולראות מה יקרה. אולי עוד תלמדי לאהוב את זה. מי יודע... ליאת